אצטרובלים / שיר אריאל־הברון
הוצאת קתרזיס
57 עמודים

אני חושב שספר השירה הקטן והצנון הזה מוציא מתוכו המון רגשות ותחושות ואני מרגיש שבמובן מסוים כל נער או נערה או אדם בוגר שנמצא בבלבול מגדרי, בחיפוש עצמי, בנסיון למצוא את המקום שלנו בעולם ימצא משהו ממנו בספר הזה.
יציאה מהארון גם במובן של חשיפה כה עמוקה ונוגעת כמו שירה זה קשה, זה דורש אומץ ובשירה יש משהו משחרר, שירה אינה ישירה היא מבטאת משהו אחר, סמוי יותר, אניגמטי יותר, היא מזמינה את הקורא לחשוב, להרהר, לרדת לעומק ולהתחבר רגשית למילים שיוצאות מהדף ומספרות לנו סיפור.
השירה של שיר אריאל־הברון היא אניגמטית אבל יפה מאוד וחודרת לעצמות.
המטאפורות מדויקות ומחברות אותנו לעולם התוכן של המשורר, לדימויים החדים מעולם הטבע, מעולם פנימי עשיר.
הספר הצנום הזה כמו גם השירה החודרת והדוקרת כמו מחט, כמו חרב משאירה בקורא חותם.
ספר מיוחד.

"ברווח הצר של העין
נטוים קורים.
תחת שמי השמיכה הכבדה,
מנורת הלילה משמשת ירח.

אל דאגה, לא ארדם.
לא עד שיגמר הקול,
עד שיפול המבצר."

---

"פסיכולוג אמר לי
שאי אפשר לשנות שיר גאה.
המשקל ישאר שבור,
והחרוזים לא שלמים.
אז אולי עדיף לי להפסיק לכתוב שירים."