תענית דיבור / שלומי גולדשטיין
הוצאת קתרזיס
95 עמודים

לקח לי זמן לקרוא את הספר הזה, עזבתי אותו וחזרתי אליו כמה פעמים, תענית דיבור אינו ספר שירה קל לקריאה ולא דווקא בשפה שלו, דווקא בשפה הלירית שלו הוא נגיש אבל התכנים שלו הם תכנים מורכבים ומעוררי מחשבה.
אהבתי את הכריכה של העורב הבודד העומד לבדו על ענפי עץ, הבדידות הזו יש בה לא מעט ממה שקורה בספר.
תענית דיבור אינו ספר מתייפייף, אינו מתחנף, הוא ספר דוקר, ספר ישיר שמתאר טראומות, כאבים, תא משפחתי מורכב, התאבדות, התעללות, כאב ואובדן.
השירים של שלומי מורכבים, חלקם ארוכים, הם מספרים סיפור, כמעט אוטוביוגרפי, נוגע ומכאיב אך גם חמלה יש בו ורגש.
מצאתי את עצמי לא מעט בחלק מהטקסטים, מצאתי והתחברתי.
שלומי גולדשטיין משורר מוכשר ואני מצפה לספרי השירה הבאים שיוציא ואין לי ספק שיוציא.

"אני זוכר איך ניגש אבי
לכלב שלנו.

תלש אותו מהקרקע
ונ
השליך אותו לאגם המלאכותי.
והכלה
ניסה לצאת מהאגם-
רציתי לקרוא לאבי:
מה אתה עושה? הוא גור בן שישה חודשים,
עזוב אותו כבר!"

אך אבי השליכו בשנית
אל המים הדלוחים
ושמח לאידו.

עכשיו קץ הזמן:
אבי הלך לעולמו
והכלב גם."