סתיו גרמני / סטיג דאגרמן
הוצאת אפרסמון
130 עמודים
משוודית: דנה כספי

הספר הזה מאתגר את הקורא הישראלי, אותו קורא שלא סלח ולא יסלח לגרמנים על השואה, על מלחמת העולם השניה, על מה שעוללו לאנושות, לסבים ולסבתות שלהם, למשפחות וגם לאלו שעוד נותרו בחיים.
הישראלי הממוצע לא יסלח ובצדק אבל האם יש לנו חמלה לאזרחים, לאלו שלא לחמו, לילדים, לנשים? האם אנחנו יכולים לראות מעבר לכעס? אולי זה האתגר שמציב בפנינו סטיג דאגרמן שהיה בסך הכל בן 23 כשנשלח לגרמניה ההרוסה מהפצצות לאחר מלחמת העולם השניה בסתיו של 1946 לכתוב ולדווח לעיתון השוודי "אקספרסן" על החיים שם.
סדרת המאמרים שכתב דאגרמן מתארים את הגרמנים האומללים לאחר המלחמה, את האזרחים מוכי הרעב והסבל ללא בתים, ללא רכוש את הפליטים ואת האומללות הכוללת שגרם השלטון של היטלר והכשלון במלחמה.
הכתיבה של דאגרמן ותיאוריו הפיוטיים והמרתקים מעוררים מחשבות רבות על היכולת שלנו להתעלם או לנסות להתעלם מהרגשות שלנו ואולי של הרבה מאוד אירופאים שסבלו מנחת הגרמנים ולראות את הסבל האזרחי אבל אותם אזרחים לא קמו נגד הגרמנים וחלקם אף תמך ועזר, עודד ודירבן וגם השפיל יהודים ואולי צחק עליהם ברחובות.
הניגודיות הזו היא הקושי שעולה לקורא כמוני מהטקסט המורכב הזה שמורכבותו לא באה במילים שמהם הטקסט בנוי אלא מהרגשות שעולים וצפים ממנו.
ועדיין אני לוקח את הטקסט ומשליך אותו לימינו ולכל תקופה בה אזרחים סובלים מהחלטות שלטונות ומדינות שפותחות במלחמה וגורמים סבל כמו למשל מה שמתרחש כיום באוקראינה.
כן אמליץ על הספר הזה למרות המורכבות שלו ואולי בגלל המורכבות שלו מבחינה רגשית. זו אסופת מאמרים מצוינת ומעוררת מחשבה.
את הספר פותחים הקדמות מעוררות מחשבה ומאירות עיניים של אלפרידה יליניק ומארק קורלנסקי.
מומלץ.