ג'וני שב משדה הקרב / דלטון טרמבו
אחוזת בית
230 עמודים
מאנגלית: יותם בנשלום

אני חושב שג'וני שב משדה הקרב הוא הרבה יותר מספר אנטי מלחמתי, הוא משל אנטי מלחמתי, זה ספר שהוא סימבול, הוא לוקח את אכזריות המלחמה לקיצון של הקיצון ומתאר מתב כמעט בלתי אפשרי כדי להמחיש עד כמה אכזרית היא המלחמה.
זהו ספר קשה, כמעט בלי דיאלוגים, כולו מונולוג שמתחולל בראשו של אדם אחד, ג'וני והוא קשה לקריאה, קשה מאוד וקשה מאוד להשאר אדיש אליו, אני חושב שרק אנשים שמוחם וליבם אטום יכולים לקרוא ספר זה באופן אדיש.
הייתי מאוד מתלבט לתת לנער מתבגר לפני גיוס לקרוא את הספר הזה שכן אם אני רוצה שהילד ילך לצבא הספר הזה לא בשבילו, לעומת זאת אם אני רוצה שהילד לא יתגייס אז אתן לו לקרוא את הספר הזה שכן הוא בהחלט יכול לייצר פציפיזם.
דלטון טרמבו כתב ספר חזק מאוד וקורע לגזרים, זוועות המלחמה לא גרפיות כמו "במערב אין כל חדש" או "מלכוד 22" ועוד אלא אנחנו חיים במוחו של ג'וני אחרי שהוא נמצא בבית החולים ואינו מבין את מצבו ולאט לאט אנחנו נחשפים יחד איתו למצבו הבלתי אפשרי.
ג'וני מבין שהוא לכוד בגופו, גוף שאינו שומע, אינו רואה וגם אינו יכול לדבר ולאט לאט ג'וני מגלה שבנוסף לכל אלו אין לו לא ידיים ולא רגליים.
ג'וני לא יודע מי מסביבו, מי נמצא בחדר, מי מטפל בו, הוא לא יודע כלום.
הדבר היחידי שקיים ופעיל אצלו זה המוח והמחשבות מתרוצצות בראשו, הוא נזכר בחייו, בעברו, בתקופת ילדותו ובתקופה שלפני המלחמה והמונולוג שהוא לב ליבו של הספר אלו מחשבותיו ואנחנו חווים זאת יחד איתו.
לאט לאט ג'וני מנסה בדרכים יצירתיות לנסות וליצור קשר עם מי שנמצא סביב מיטתו, הוא מחפש בכל מחיר את הדרך והדרך קשה ומייסרת.
הספר מתאר את טראומת המלחמה בצורה כואבת וקשה, הנסיון לשמור על אנושיות במצב שהוא קשה יותר ממוות, בסיטואציה שהיא לא אנושית בשום דבר.
ג'וני שב משדה הקרב זו יצירה חשובה מאוד ואחד הספרים הכי חזקים שקראתי על טראומות המלחמה ועל תוצאות המלחמה, זה ספר נוקב וקיצוני אך הקיצוניות הזו מעוררת בנו את המחשבות הכי קשות ומורכבות על המלחמה והאכזריות שבה.
בישראל אנחנו נחשפים כל הזמן למאבקם של נכי צה"ל וההכרה בזכויותיהם לחיות חיים טובים יותר אחרי ששלחנו אותם לשדה הקרב והשארנו אותם נכים בגופם ובנפשם.
מאוד מומלץ אבל באמת לא לכל אחד.