אני צ'קלקה / שירה קוריאל
מרום תרבות ישראלית
108 עמודים

הספרון הקטן הזה בכריכה האדומה המינימליסטית ועליה קורי עכביש תופסים את הקורא כפי שעכביש לוכד ברשתו את הטרף.
אני לא יודע אם הדימוי הנכון הוא לתאר את הקורא כטרף ואת המחברת כטורפת אבל יש כאן איזו לכידה בטקסטים הבאמת מיוחדים ומורכבים דווקא בצמצום שלהם.
לא הכרתי את הדף של שירה קוריאל בפייסבוק "צרצר לשבת", הכרתי אותו לאחר שנחשפתי לספר אבל לשירה יש יכולת מיוחדת ככותבת להעביר רגשות ותחושות בצורה עמוקה, מינימליסטית ועם זאת העומקים שהטקסטים שלה לוקחים את הקורא הם עמוקים ונרחבים הרבה יותר מהמילים שכתובות בדף.
שירה לא מתייפייפת, לא מנסה ליפות את המציאות, היא דוקרת את הקורא בליבו עם טקסטים חושפניים מאוד.
נראה שכל טקסט כזה הוא עולם ומלואו, כל דף מתאר משהו מליבה של המחברת, משהו ממחשבותיה, הספר מלא ברגשות מתפרצים, אהבה, נטישה, כאב, תשוקה, מיניות, אובדן, דכאון וכל קטע כתוב בחן ובכשרון.
נראה שבכל קטע שאורכו לא יותר מחצי עמוד צריך לעצור לרגע, לנשום ולעכל.

הספר הקטן הזה נע בין שירה לא מנוקדת להגיגים, רצף מחשבות, קטעי זכרונות, מסע אל הנפש ואולי זה הכל מהכל.
לא קל לחשוף, להפתח, להפצע לקוראים, לנסות להכנס ללב של אנשים זרים דרך טקסטים חושפניים וכואבים ונראה ששירה קוריאל עומדת במשימה.
הספר שלה נפלא, אני אוהב את המארז שלו, את הכריכה הקשה, את הסימניה של השרוך, את הדימום האדום של הכריכה, צבע חזק ולפעמים מרתיע ועם זאת כאן הוא כל כך מדויק.
ספר מומלץ בחום, לא שגרתי, בערך כמו המחברת שלו.