הַצִּדה/ תמר ברגר
הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת קו אדום
212 עמודים

הספר של תמר ברגר הוא סוג של ספר מסע תיעודי, אבל הוא מסע אל המקומות שלכאורה נדחקו הצידה, מקומות שברובם לא אטקרטיבים בלשון המעטה אבל המסע אליהם הוא מסע אל ישראל.
זה משעשע כי בשנים האחרונות התקבע איזה מושג שחזר לתודעת השפה העברית והמושג הוא "ישראל השניה" וכשקראתי את הספר הזה זה זרק אותי לאותו מושג "ישראל השניה" אבל ישראל השניה כאן הוא לא רק האנשים או היחס של החברה לאותם אנשים שמרגישים שהם לא שווי ערך למה שמכונה ישראל הראשונה אלא כאן המושג הזה לפחות בעיני כי בספר לא נתקלתי בו הוא ישראל השניה של המקומות.
מסע שעובר בחצרות אחוריות, מזבלות, כפרים ערבים, שכונות עוני, כפרים לא מוכרים, ממשיך לחורבות תעשיתיות, בתי כלא, אתרי הטמנה ועוד בוחר להסתיים בגוף האדם, בהזדקנות העור ובבתי קברות, מן מסע שכזה שמתחיל ונמשך באתרים זניחים או צדדים ומסתיים באתר שיש לנו כולנו, הגוף.
כאילו יש כאן איזו אמירה פילוסופית מצד המחברת על תהליך ההתבלות הטבעי לנופים ולאנשים כאחד, מן מארג אורגני שמאחד את כל מה שקורה כאן.
המסע הזה של תמר ברגר הופך לקריאה מרתקת שכן היא גם מתרחשת כמעט בנשימה אחת, אין כמעט עצירה בין פרק לפרק, הכל עובר במהירות ממקום אחד למשנהו.
הרגשתי שהספר הזה יכול בהחלט להיות סדרה תיעודית מרתקת.
הספר מתאר לא רק את המקומות אלא גם את האנשים החיים בקרבתם ומתייחס לסיפורים מאחורי המקומות, חלקם הסטוריים חלקם מגובים בנתונים ומספרים, מתי הוקמו, סיבות ההקמה ועוד כך שהספר נע בין נתונים יבשים למסע תיעודי באמת מיוחד ואחר.
לישראליות יש מרחבים רבים של התבוננות והמבט הזה של ברגר הוא ייחודי ומעשיר ונותן לקורא פרספקטיבה אחרת ומבט נוסף שונה על המקום בו הוא חי.
כדאי לקרוא.