אני רוצה מטושטש בבקשה / רונית ג'אן קלטר
הוצאת קתרזיס
89 עמודים

אני אתחיל מהכריכה כי הרבה פעמים הכריכה בעיקר בספר שירה מחברת אותי לתוכן, למילים, למשמעות המילים, למנגינה הפנימית.
בכריכה אנחנו רואים ילדה שמנסה לגעת בכוכב, שואפת אליו, מושיטה יד.
כוכב מסמל איזה משהו גדול מאיתנו, רחוק מאיתנו, נראה אבל בלתי מושג, והוא גם מסמל געגוע, כמיהה ועוד.
אני חושב שהספר של רונית ג'אן קלטר עונה על המושגים האלו, אין לו איזה מיקוד או איזה נושא אחד שהמשורר לוקח אותנו למסע אליו, יש כאן כמה נושאים שמדברים על החיים של המשוררת, על השאיפות, על העבר, על המקום בו היא רוצה להיות והחיים עצמם.
לכאורה אלו קלישאות אבל הספר לוקח אותנו למסע פנימי אל חיי המשוררת.
אם למקד בכל זאת את השירים בספר אז אני חושב שהספר עוסק בנשיות, השירים עוסקים בהיבטים שונים של חייה של המשוררת כאישה, כבת אדם כאשת מילים.
כשמשורר כותב על כמיהה וגעגוע לאמא זה מחבר אותי מיד שכן אני חי את הכמיהה הזו יום יום בחיי.
זה ספר שיש בו הרבה קסם, חיבור עצמי, כנות ואמונה.
הוא רגיש וכתוב היטב והשירים בו נוגעים.

פְּנִימָה, בְּאֹפֶק לִבִּי,
רָאִיתִי אוֹר קָטָן
בִּדְמוּת חֲלוֹם, חֲמַקְמַק
בֵּין חֲשֵׁכוֹת וְאוֹרוֹת.
וְאָהַבְתִּי אוֹתוֹ
מִמֶּרְחָק,
וְאָהַבְתִּי אוֹתוֹ
עוֹד יוֹתֵר מִקָּרוֹב.
לֶאֱחֹז וְלִשְׁהוֹת.
וּבְלִבִּי לֹא רוֹדֶפֶת
אַחַר הָאוֹר הַבָּא,
מוֹדָה
עַל מְצִיאוּת שֶׁבָּהּ

אֵינִי מְחַפֶּשֶׂת חֹשֶׁךְ.

אֲפִלּוּ כְּשֶׁאַתְּ צוֹעֶדֶת
בְּמַעְגָּלִים,
אֵינֵךְ עוֹמֶדֶת בַּמָּקוֹם.
אַתְּ פָּשׁוּט מִתְקַדֶּמֶת
מַעְגָּלִים־מַעְגָּלִים
פְּנִימָה אֶל תּוֹךְ עַצְמֵךְ
בְּקַוִּים
שֶׁאֵינָם יְשָׁרִים.

כדאי לקרוא.