ולדימיר / ג'וליה מיי ג'ונאס
הוצאת פן
296 עמודים
מאנגלית: שרון פרמינגר

קשה להאמין שזהו ספר ביכורים, מדובר באחד הרומנים הכי שנונים שקראתי השנה, ספר מושחז וחריף, ציני ומלא בביקורת חברתית, הרבה נושאים עולים וצפים בקריאתו וצריך לציין גם את התרגום המעולה שמעביר את השפה ואת השנינות היטב.
בעיקן המיטו שבו כל ביקורת שעולה עליו או מתייחסת אליו אנשיםעולים על המוקד, ספר כזה שנכתב על ידי אישה ומעלה סוגיות רגישות ומורכבות בצורה כה שנונה דורש אומץ לא קטן ועכשיו על מה בעצם העלילה.
העלילה מתייחסת לזוג מרצים בקולג' קטן בצפון מדינת ניו יורק והספר נכתב בגוף ראשון מפיה של המרצה, בת הזוג.
זוג המרצים שניהם בערך בגיל העמידה מחליטים לפתוח את מערכת היחסים שלהם, הם יכולים להתנסות עם אחרים, להיפגש עם אחרים ולשכב עם אחרים ומצד אחד זה משפר את יחסיהם ומצד שני מעורר בעיות ומורכבויות לא קטנות.
נגד בן הזוג המרצה ששמו ג'ון מתחילות להיות תלונות עקב מערכות יחסים לא ראויות שקיים עם סטודנטיות, המערכת, דורשת את פיטוריו וישנה ביקורת על זוגתו המרצה שהיא אינה מגנה את מעשיו כאשר איש אינו מודע למערכת היחסים של בני הזוג.
לתמונה נכנס מרצה צעיר וכריזמטי העונה לשם ולדימיר שגיבורת הספר מפנטזת עליו וחושבת עליו ומערכת היחסים ביניהם הופכת מעניינת מאוד.
הספר עוסק גם במערכת היחסים של הזוג עם בתם שגם לה יש חלק מעניין בסיפור ובכלל נראה שהספר הזה בוחר לעסוק בלא מעט נושאים נפיצים ורגישים.
אני נהניתי ממנו, הוא שנון מאוד, הוא לא חושש להתעסק בנושאים שנויי מחלוקת ופרובוקטיביים לכאורה ואני חושב שמדובר בספר נפלא ומעניין.
ממליץ עליו, שונה ומיוחד.