חשבנו שזה גן עדן, כוסאמו / חגית מסיקה
הוצאת קתרזיס
105 עמודים

עוד לפני שצוללים לשירים הבועטים, הכואבים, החדים והלא מתפשרים של חגית מסיקה אי אפשר שלא להתעכב על הכריכה ועל השם של הספר, כרירה שחורה, קטיפתית, הטבעת זהב של גולגולת בצד השמאלי ואותיות זהב מובלטות עם שם מאוד מאוד חזק שלקוח מתוך אחד השירים, יש בכריכה הזו משהו מאוד גברי שדי מתכתב עם השירים שכתובים מנקודת מבט נשית ומייצרים איזה חיבור מעניין אבל השחור החזק הזה, המינימליסטי מחבר אותנו בין איזה מינימליזם ושקט פנימי לבין ההבלטה ודימוי הגולגולת שלקוח מהמון אסוציאציות שכל אחד יכול לקחת לכיוון שלו, אבל כמה אומץ יש בספר הזה וכמה חושניות ופתיחות ונראה שהשירים של חגית מסיקה הם כולם מלאים חושניות ורגש וכאב וגעגוע.
קשה לנתח ספר כזה אלא יותר קל להתחבר לרגש שהוא מייצר ובסופו של דבר זה ספר שירה שהוא חוויה, הוא עדין ומחוספס בו זמנית והוא נכנס לחוויות האישיות של המשורת ואתה מרגיש חלק מהן.
זה כאילו ממואר מנוקד, כתיבת של חיים שלמים שמחולקים לקטעי שירה שמחדירים לך סכין לבטן.
הספר הזה ראוי לקריאה נוספת למרות שקראתי אותו יחסית לאט כי השירים הם כאלו שאתה זקוק לקצת אויר לפני שאתה עובר לשיר הבא.
מיוחד מאוד.

לֹא נוֹלַדְתִּי מוּכָנָה,
אֵין לִי פִּתְרוֹנוֹת בַּכִּיסִים.
רַק קוֹנְפֵטִי
לְמִקְרֶה שֶׁל

סוֹף טוֹב.

בַּיּוֹם שֶׁיֵּשׁוּ מֵת, מָרִיָּה קָמָה לִתְחִיָּה.
מֵאָז הִיא מְשַׁפְשֶׁפֶת לְבָבוֹת שְׁבוּרִים מֵהָרִצְפָּה.
בְּבֵית מִטְבָּחַיִם בִּנְיוּ יוֹרְק הִיא קְדוֹשָׁה.
עוֹבֶדֶת בִּשְׁבִיל אֱלֹהִים שֶׁחָזַר בִּשְׁאֵלָה.
אִשָּׁה בְּלִי פָּנִים, מִתְעַנָּה לִתְשׁוּבָה.
הִיא קִבְּלָה שִׁלְשׁוֹם חֲבִילָה,
בִּפְנִים הָיָה מְקֻפָּל יָפֶה
הַבֵּן שֶׁלָּהּ עִם כֶּתֶר קוֹצִים בָּרֹאשׁ.
וְהִיא דִּמְּמָה בִּמְקוֹמוֹ אֶת הַדָּת
שֶׁקָּרְעָה אֶת בְּתוּלֶיהָ כְּשֶׁעוֹד לֹא יָדְעָה
שֶׁהַחַיִּים בֵּית זוֹנוֹת וֶאֱלֹהִים לֹא הָאָב.