הציפור הצהובה שרה / ג'ניפר רוזנר
הוצאת אריה ניר
318 עמודים
תרגום: שי סנדיק

סיפורי השרדות ממלחמת העולם השניה תמיד נוגעים ללב כשהם כתובים טוב, זה כמעט מתכון בטוח לספר מרגש וסוחט דמעות ומומלץ, הציפור הצהובה שרה הוא מסוג הספרים האלו, שהנושא שלהם נוגע אבל ללא כתיבה טובה הוא לא היה עובד וכאן הכיבה טובה והעלילה מעניינת ומרתקת והתוצאה היא ספר נפלא ומרגש מאוד.
סיפורי השרדות של ילדים בשואה מסופרים הרבה ויש עדויות רבות והסיפור אמנם בדיוני אך מורכב מסיפורים רבים שהסופרת שמעה במחקר שלה לספר והחיבור למוזיקה, לצלילים מתחבר גם לילדות שלה וגם למוזיקה עצמה שהיא סמל של תקווה וחיבור.
בזמן מלחמת העולם השניה רוזה נשארה לבדה עם בתה מרים לאחר שמשפחתה נעצרה על ידי הנאצים והשתיים מתחבאות באסם של הנריק וכריסטינה.
הפחד מהמצאם דורש ממרים הקטנה להיות בשקט כל הזמן וזו משימה קשה לילדה שהיא עילוי מוזיקלי שהצלילים מתנגנים לה בראש מעצמם.
לצערה של רוזה היא מבינה שהדרך היחידה להציל את הילדה זה להתפצל, לקבל החלטה שאולי היא לא תראה שוב את הילדה אך חייה ינצלו ואולי הם יתאחדו מחדש.
מריה נלקחת למנזר ומשנים את שמה בעוד שרוזה מנסה לשרוד בעצמה.
האם יהיה איחוד בסוף ומה יקרה תקראו בעצמכם אבל אני כן יכול לומר שהספר כתוב היטב והעלילה מרתקת לכל האורך ויש בספר קטעים מרגשים ומכמירי לב.
הציפור הצהובה שרה הוא ספר השרדות מרגש ומומלץ.