ככל שאני ממהרת אני קטנה / שרסטי אנסדטר

ככל שאני ממהרת אני קטנה / שרסטי אנסדטר סקומסוולד
ספריית רות
157 עמודים
מנורווגית: דנה כספי

זה מדהים כמה הספרות הנורווגית היא עשירה ומרתקת, יש לה ספרות מתח מעולה, ומחזאים גדולים וסופרי עילית מרשימים כמו קנאוסגורד ונראה שאנחנו בישראל מאוד אוהבים את הספרות הנורווגית העשירה והמעניינת שחושפת אותנו לארץ שפע שאנחנו רק יכולים לחלום עליה, לכאורה ארץ שזקנים גם יכולים להזדקן בה בכבוד ובשגשוג כלכלי אבל למה רק לכאורה כי כסף ורווחה אינם הכל הם אינם מפיגים את הבדידות, את הקושי שבשקיפות את ההתמודדות עם החיים שהולכים ונעלמים מבלי שבאמת הותרנו זכר.
אני חושב שלא רק קשישים חיים בתחושה הזו שאנחנו רוצים להותיר משהו מאחורינו אבל רובנו חיים וגם נמות אלמוניים, כמעט שקופים, נשכחים.
השם של הספר הזה מעורר המון מחשבות והוא מזכיר ולא בכדי גיבורה נורווגית אחרת מהספרות, גברת פלפלת של אלף פרויסן.
אבל אם אצל גברת פלפלת התהליך הוא שכוחה בהתכווצות אז אצל הגיבורה שלנו מתיאה הקטנות היא חלק ממה שמפחיד אותה, היא לא באמת קטנה פיזית אלא מרגישה שככל שחייה מתקרבים לסופם היא פשוט בלתי נראית.
וזה למרות שיש לה בן זוג ובסך הכל חיים סבירים למדי.
מתיאה מחליטה להשאיר זכר אחריה ולקבור בחצר קפסולת זמן וגם זה לא בדיוק צולח את מה שהיא ציפתה שיקרה.
הספר המרגש והצנום הזה נכתב על ידי סופרת צעירה שמצליחה להעביר את תחושת הזקנה והבדידות בצורה מאוד מאוד מרגשת ונוגעת ללב.
זה ספר פיוטי, רגיש מאוד שנכנס ללב ומביא לנו סיפור של אישה פשוטה ומזדקנת שאת החוויות, הכאב והבדידות מרגישים קשישים רבים שמתבוננים על חייהם לאחור ותוהים מה הם משאירים, איזה זכר.
מרגש מאוד, איכותי מאוד ועוד ספר נפלא של ספריית רות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s