מיסות שחורות. לורד ליליאן / ז'אק ד'דלסוורד ־פרסן
הוצאת אפרסמון
232 עמודים
מצרפתית: הוד הלוי

כדי להבין את הספר המיוחד הזה והכל כך מורכב לקריאה צריך להבין את ההסטוריה של המחבר ולמעשה ההקדמה למהדורה העברית של המתרגם כל כך חשובה להבנה ולכן לדעתי כה ארוכה אך שווה להשקיע בה שכן היא מתארת את הספר הזה שהוא סוג של אוטוביוגרפיה בדיונית, אולי ממואר בדיוני, רומן חניכה ואולי ספר שמתאר תקופה או סצנה בחברה הצרפתית בסוף המאה ה19 תחילת המאה ה20 ובעצם הספר הזה נותן הצצה לחייו של המחבר.
הברון ז'אק ד'דלסוורד ־פרסן היה סופר ומשורר צרפתי של תחילת המאה העשרים, הוא הגיע מרקע של משפחה עשירה מאוד ומשפחתו די אפשרה לו להתהולל כאוות נפשו וזה מה שקרה בפועל, זה התבטא לא רק בהוללות אלא גם בכתיבה ובשירה אך ב1903 הוא היה מעורב בשערוריה מינית שהיו מעורבים בה קטינים יחד עם אנשים שונים מהחברה הגבוהה בצרפת ולצערו של פרסן הוא התפרסם לא מהסיבות הנכונות.
המקרה הזה פילג את הקהילה ההומוסקסואלית בפריז, חלק גינו אותו, חלק תמכו בו ולבסוף פרסן גלה את עצמו מרצון לאי קפרי שם הוא חי כל חייו.
הסיפור הזה של המחבר חשוב להבנת הספר שכן לורד ליליאן הוא למעשה בן דמותו של פרסן לכאורה ותיאור חיי ההוללות שבספר והם למעשה אולי שחזור חייו של פרסן עצמו.
הספר עצמו מתאר את חיי ההוללות בפריז ואת המורכבות והשאלות הרבות שעולות על ידי לורד ליליאן עצמו לגבי חייו, לגבי מי שהוא.
ליליאן נע במקומות שונים בעולם ובין החברה הגבוהה לנמוכה של פריז באותה התקופה והספר לא חוסך ביקורת חברתית וגם ביקורת על הקהילה ההומוסקסואלית עצמה ועל חוסר האחדות שבה ונראה שבמידה מסוימת זו חוויה שפרסן עצמו חווה לאחר השערוריה שהוא היה מעורב בה.
לביקורת החברתית יש חלק חשוב בספר המהנה הזה והאיכותי וכמו שאמרתי זהו ספר שצריך להתמסר אליו, הוא לא קל לקריאה או לעיכול ועם זאת בעיני איני מחפש נוחות בספרות אלא ספרות שמלמדת אותי ומאירה לי עיניים וזהו ספר די מרתק לקריאה.
זהו בעיני ספר למיטיבי לכת וכאלה שמחפשים ספר טוב אך לא פחות מכך מאתגר.