אין מה לראות פה / קווין וילסון
הוצאת עם עובד
244 עמודים
מאנגלית: שירי שפירא

ספר מסקרן עם כריכה מאוד מושכת ושם מרתק בפני עצמו שמייצר סקרנות כי כשאומרים לך שאין מה לראות אתה רק רוצה להציץ וזה נכון.
הכריכה עצמה מייצרת איזה דיסוננס כי אש ומים לא הולכים ביחד אבל הוא מתאר בצורה מדויקת את מה שקורה בספר.
ליליאן ומדיסון באו ממקומות שונים לחלוטין ושתיהן נפגשו בפנימיה יוקרתית, ליליאן היא בת לאם חד הורית, חכמה ובעלת רצון עז להצליח ומדיסון באה ממשפחה יוקרתית והן נמצאות באותו החדר ומתחילה חברות מיוחדת, חברות שתתנתק במהלך הפנימיה אחרי שליליאן נאלצת לעזוב אך מתחדשת לאחר הרבה שנים קדימה, מדיסון היא אישה מצליחה, מנהלת קריירה פוליטית ונשואה לסנטור וחיה חיים מפוארים ועשירים וליליאן עובדת כקופאית.
וכך לאחר הרבה שנים ליליאן מקבלת טלפון ממדיסון ובו היא מבקשת להיפגש איתה באחוזתה, במפגש הזה מדיסון מבקשת את עזרתה ומציעה לה גם עבודה.
העבודה היא טיפול ועזרה עם ילדיו של הסנטור מנישואיו הקודמים, תאומים מיוחדים עם תסמונת מאוד מיוחדת ושונה, הם מתחממים מהר, ממש כך, מתחממים פיזית, הגוף שלהם כמעט בוער.
ליליאן מסכימה ומסתבר שהטיפול בילדים ובכלל ההתנהלות בחיים החדשים שלה לא קלים והמצבים בהם היא נמצאת הם מורכבים ודורשים יצירתיות ואומץ.
יש בספר הזה המון ביקורת על החיים והצביעות והמסיכות מאחורי כל ההוד וההדר הזה ומאידך מסרים על חברות ונאמנות.
בעיני המימד המיסטי הזה של אותה תסמונת שלא באמת קיימת אצלי גרמה לבלבול, שאלתי את עצמי איזה סוג ספר זה, מיסטי פנטזיוני? ביקורת על הממסד והחיים של העשירים ואותה צביעות או שאולי זה ספר על חברות וקשר בין נשים לאורך השנים.
לא הרגשתי שאני במאה אחוז מחובר לספר ולמסריו.
אני חושב שהוא ספר שקל להתחבר אליו אבל אני יצאתי ממנו עם תחושת החמצה קלה.