ברגד / עודד ידעיה
הוצאת אפיק
328 עמודים

הספר הזה שהוא ספר פוליטי מאוד גרם לי לחשוב על הדיסוננס שחיים בו בחברה הישראלית, על תהליך הכחשה של חיים בבועה בעוד אנחנו או לא מסוגלים או לא רוצים להבין מה זה אומר לשלוט על אוכלוסיה אזרחית ומה זה אומר להיות חייל ששולט על אוכלוסיה אזרחית כזו וזה הקונפליקט שנמצא בו עמירם שהוא גם ברגד או לפחות משנה את שמו מעמירם לברגד מהרגע שהוא נהפך לפעיל פוליטי ומשתתף בהפגנות כנגד חיילי צהל יחד עם ארגונים לזכויות אדם.
אבל לפני שהוא הפך לברגד הוא היה שנים לוחם וביצע את משימותיו כחייל והספר נע בין אותם זמנים וזכרונות, בין המבט שלו היום כצלם שמתלווה אל פעילות פוליטית מחאתית לבין אותה תקופה כחייל.
האם ברגד הפעיל הפוליטי ראה דברים שעמירם החייל לא ראה? השינוי לא היה כה קיצוני וחד מימדי שכן עוד בהיותו בפעילות מבצעית עלו בו שאלות מוסריות לגבי הפעילות הצבאית שהוא היה מחויב לעשות.
אבל כן יש כאן התפכחות שכן הוא מבין שעמירם חייב לעשות תיקון ולכן גם תהליך שינוי השם וההבנה שהוא מחויב לעשות שינוי.
הביקורת היא כלפי כל החברה הישראלית, כלפי האטימות וכלפי העובדה שאנחנו לא מודעים או מעדיפים לעצום עין ולחיות לכאורה בנוחות שלנו.
עד כמה השליטה בעם אחר היא אסונית לשני הצדדים ומשמרת מצב בלתי אפשרי של עימות נצחי, של הפיכת כל אזרח משני הצדדים לאויב ושל כאב גדול.
נקודת המבט הצילומית היא מעניינת, הרי עודד ידעיה הוא צלם וברגד שלו הוא גם צלם והצילום יש לו נוכחות, הוא מקפיא אירוע ומשמר אותו בתודעה והצילום ימשיך להתקיים הרבה אחרי האירוע אך האם הצילום משנה את המציאות?
ספר לא פשוט לקריאה במציאות שלנו בכאן ועכשיו אך הוא מעניין וכתוב היטב.