אני לא צריכה אקדח / יפית בק

אני לא צריכה אקדח / יפית בק
מרום תרבות ישראלית
עורך: אלי אליהו
83 עמודים
הכריכה משכה אותי מאוד וממנה צללתי פנימה, אבל למה משכה אותי הכריכה? יש בה משהו מהפשטות של אנשים שכותבים, נייר מקומט זה כל כך פשוט אבל גם יש בו משהו מדויק ואותנטי, כמה ניירות מקומטים נזרקים לפח כמו קטעי זכרונות, כמו דברים שהעדפנו לשכוח, כמו שירים שלא הצליחו.
ואז צללתי לספר וגיליתי כל מני קטעי זכרונות מהילדות שאפילו אני זוכר, אני עצמי גדלתי בחיפה, המשפחה שלי התגוררה בחליסה ונווה שאנן ואני למדתי בחיפה בויצו שבחנה סנש והתגוררתי בלאון בלום ופתאום השירים של יפית בק זרקו אותי כמו אל ילדותה של המשוררת אל הזכרונות שלה כילדה בחיפה.
אבל לא רק חיפה נמצאת שם אלא המשוררת משתפת אותנו על תהליך הכתיבה שלה, על ההשראה, על הילדות שלה ועל ההורים שלה ועל רגעים קטנים של היום יום ומחשבות, יש בספר הזה הרבה רגעים יפים וקסומים של כתיבה אותנטית וכנה.
ספר שירה שהוא מסע לתוך המשוררת ולתוך החוויות שלה.

"הסינר שלא הוסר
בין אולם השמחות
לבית,
כתמי האוכל וזעת המצח
חרשו תלמים חומים
בבד המכובס.

אל תספגי את השמן,
זה הזכרון היחיד
שישאר ממנה."

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s