המתנדבת / נטעלי גבירץ

המתנדבת / נטעלי גבירץ
הוצאת כתר
304 עמודים

הקיבוץ, החיים בקיבוץ בתור נער צעיר, בתור מתבגר הם משהו שמי שלא היה שם לא יכול להבין זאת, על אחת כמה וכמה את האובססיה של צעירי הקיבוץ סביב המתנדבות והמתנדבים שעם חלקם אגב אני שומר על קשר עד היום ברשתות החברתיות, יש לי אח במשפחה בה גדלתי שחי היום באנגליה עם מישהי שהוא הכיר כמתנדבת ויש לי חברים שחיים עם מתנדבות שהכירו וחלק נשארו בקיבוץ והתחתנו עם בנות קיבוץ.
ההווי הזה היה חלק בלתי נפרד מהחיים הקיבוציים, ונראה שהמחברת הנהדרת חקרה את הנושא הזה לעומק.
איני יודע אם בביוגרפיה של נטעלי גבירץ יש משהו קיבוצי אבל אני כן יודע שהאותנטיות של הכתיבה גרמה לי להבין שהנושא מוכר או נחקר היטב ואני חייב לומר שמדובר בכותבת מחוננת ובספר שהוא באמת נפלא וגרם לי לחזור במחשבותי לאותה תקופה בקיבוץ, לאותן זכרונות נעורים ופנטזיות אינסופיות של נער מתבגר וחרמן על מתנדבת שתתנה איתי אהבים בחדרי בקיבוץ.
אבל הספר לא מדבר על ההווי הזה, ההווי והאוירה הם חלק מהסיפור והתפאורה למסע אותה עוברת מירה אוברג שבאה לקיבוץ עם מטרה מסוימת מאוד לעשות תיקון מסוים למשהו שרודף אותה כל חייה ולנסות להתחקות אחר חוויה שאימה חוותה, אירועים שאימה היתה נוכחת, אירועים שהשפיעו עליה.
אימה של מירה היתה בעצמה מתנדבת באותו הקיבוץ ודרך זכרונות הילדות של מירה והחיים בשוודיה אנחנו מתחילים להבין קצת יותר למה מירה באה לקיבוץ ומסע השורשים הזה שאני מעדיף לא לחשוף כאן מייצר ספר מרתק, שנון, חכם ומרגש ואף במובנים מסוימים מטריד ולא תמיד נוח לקריאה מהמקום הרגשי שלו.
הכתיבה של הספר והעלילה בה נבנית בהדרגה עד לסוף המצמרר ולאט לאט אנחנו כקוראים נחשפים למטרות של מירה, לאובססיה שלה, לרצונות שלה ולתכניות שלה ואנחנו גם מתחברים אליה ואפילו מזדהים איתה וקשה שלא אפילו כשהסיפור נוקב, קשה ואף מפתיע בעוצמתו.
מדובר בספר נהדר, מורכב וכתוב היטב.
גבירץ היא כותבת מחוננת והספר ריגש אותי מאוד.
אני לא יכול שלא לתת פידבק לכריכה המושכת, הצבעונית והאטרקטיבית שבולטת מאוד ומייצרת את החוויה ומחברת אותנו לתוכן העלילתי.
מומלץ מאוד.

אדואר היקר / אן נפוליטנו

אדואר היקר / אן נפוליטנו
הוצאת אריה ניר
339 עמודים
מאנגלית: יובל אהרוני

התרסקויות מטוס תמיד מעוררות דרמות ומייצרות סיפורים נוגעים ומרגשים וגם הסיפור הזה מדבר על התרסקות מטוס ועל סיפורו של ניצול שמחפש משמעות לחייו.
הניצול היחידי מהתרסקות מטוס נוסעים הוא אדוארד, ילד בן 12, במטוס המרוסק נספו גם הוריו ואחיו הגדול ואדוארד שמתאושש בבית החולים גדל אצל דודו ודודתו.
הסיפור שכתבה אן נפוליטנו מבוסס על אירוע אמיתי שהתרחש ב2010 ובדרך כלל ספרים כאלו מבוססים על אירועים שהתרחשו במציאות ואדוארד נער צעיר צריך להתמודד עם חייו החדשים ללא משפחתו ככמעט סלב תקשורתי, כולם יודעים עליו, כולם מרחמים עליו ובתוך כל זה אדוארד שהוא נער רגיש מחפש מחדש משמעות ומשהו שיתן לו עוגן בחיים האלו.
הספר לא מסתפק בסיפורו של אדוארד בלבד אלא חוזר לטיסה עצמה ולסיפור של משפחתו ולאירועים שהתרחשו לפני ההתרסקות עצמה.
אבל לא רק משפחתו של אדוארד אלא גם סיפורם של נוסעים אחרים בטיסה מסופרים.
למה סיפורם של הנוסעים האחרים חשובה? תגלית מסוימת שאדוארד מגלה אצל דודיו נותנת לו את המשמעות אותה הוא חיפש ואותה משמעות מרגשת מייצרת את הטוויסט שהיא משמעותו של הספר וגם נותנת לו את שמו.
בסך הכל ספר מרגש וכתוב טוב, הסיפור נוגע ומעורר מחשבה.
בהחלט אפשר לקרוא.

פעמונים של מאי / רינה גרינולד

פעמונים של מאי / רינה גרינולד
הוצאת שתים
190 עמודים

זה הספר הראשון שאני קורא מההוצאה החדשה הזו שכבר השנה הספיקה להוציא מספר דו ספרתי של ספרי מקור והיא מעניינת אותי בבחירות שלה ובחשיפה לסופרים מעניינים ולסיפורת מעניינת.
אז החוויה הראשונית שלי מההוצאה היא מעניינת וטובה, הספר הזה סחף אותי בכתיבה אותנטית ולא פשוטה בנושאים שבהם היא עוסקת.
בבסיס הספר יחסי בת ואם, השנה היא 2021 והאם בת 95 סובלת מדמנציה ורגעי זכרון שמבליחים פה ושם מאירים קצת את חייה.
הימים ימי קורונה והתקופה הזו של בידודים וסגרים מייצרת קרבה מסוימת, אם בכפיה או אם לא בכפיה ליצירת תקשורת ומייצרת אצל הבת רגעי זכרונות מילדותה לצד אם ניצולת שואה. הזכרונות של האם הם צד אחד בסיפור והצד השני הוא בעצם סיפור מסע, מסע של אם ובתה לזכרונות ולשורשים מהילדות של האם בפולין, מפגש עם חברות של האם וסיפור ההנצלות שלה מאימת השואה.
החיבור בין השתיים מחדש דרך הסיפור של האם מייצר קשר מיוחד שנעלם עם השנים.
הספר עוסק בנושאים רבים של יחסי אם ובתה, הזקנה והשכחה וכן נוגע בצורה רגישה ומלאת חמלה בנושא השואה.
ספר רגיש שכתוב היטב.
מומלץ לקרוא.

מחול שדים / מיכאיל בולגקוב

מחול שדים / מיכאיל בולגקוב

תשע נשמות

87 עמודים

תרגום:שירלי פינצי לב.

אני מאוד אוהב את בולגקוב והספר הזה שהוא מיצירותיו המוקדמות של הסופר הגדול נותנים הצצה קטנה לכשרון העצום שלו אם כי לטעמי מדובר באחד מספריו הפחות טובים.

נראה כי בירוקרטיה מקולקלת מאוד העסיקה ועדיין מעסיקה סופרים ונראה כי ספרים רבים נכתבו על כך ואולי בגלל זה אני מרגיש קצת פספוס עם הספר הזה של בולגקוב ועם זאת עדיין אפשר להפיק הנאה רבה בעיקר מכתיבתו החדה והסאטירית של הסופר הנהדר הזה.

החבר קרוטורוב הוא לבלר שעובד בחברה שמספקת חומרי גלם ליצור גפרורים, הוא רוצה להיות נאמן לחברה ולשרת אותה, זה כל רצונו של קרוטורוב אך מסתבר שטעות קטנה יכולה לעורר בלאגן גדול וכך למעשה קרה כאשר טעות קטנה שלו מייצרת מסע אבסורדי בבירוקרטיה המקומית, כמעט סוריאליסטי, ודרך האנשים שהוא פוגש והדמויות וגם דרך ההבנה של מי הוא ומה תפקידו במערכת המקולקלת הזו.

מחול שדים זו נובלה סאטירית חדה ומעניינת אך לא מעניינת מספיק לטעמי שכן לתחושתי כבר יש בה משהו מיושן שכבר קראנו וטובים ממנה בנושא בירוקרטיה עקומה ואבסורדית.

עם זאת, בולגקוב הוא בולגקוב ואפשר להנות ממנה.

דיבור תקני / רוני יעיש

דיבור תקני / רוני יעיש
הוצאת קתרזיס
62 עמודים

הכריכה המימליסטית של הספר הזה מלווה באיור אחד של חבל שנפרם ומה שמחזיק אותו ומשאיר אותו זה חוט קטן שמראה שאיפשהו יש משהו שאוחז בנו, משאיר לנו מקום להאחז בו כמו יש מושטת כשנופלים.
הדימוי הזה מתחבר מאוד לחלק הראשון בספר שמדבר על פרידה, פרידה מאם, שירים שהם כמעט כמו ממואר מנוקד, מלווים תהליך של זכרון וכאב ואולי השלמה והכלה ובעיני החלק הזה של הספר הוא החלק הכי מעניין בו.
לאחרונה אני נתקל בהרבה משוררים צעירים שכותבים על פרידה ונראה שזה נושא שראוי לכתוב עליו ולמרות שהרבה כותבים על פרידה מאם, אב או כל אדם אחר שהלך מאיתנו כל משורר מביא משהו ממנו לשירה ומשהו ממנו לסגנון הכתיבה ויש בזה את הקסם שלו.
החלךקים האחרים בספר, השירים האחרים מתמקדים יותר בנסיון של המשוררת לתאר את הווי החיים שלה, את השגרה, את החיים בעיר הגדולה והנסיונות למצוא אהבה.
החיים בעיר תל אביב והאוירה בה מזינים את רוני יעיש ומביאים לה את ההשראה לייצר ולכתוב.
זהו ספר שירים צנוע ויפה, שמתאר פרידה וצעידה קדימה למציאת זהות עצמית.

ארץ־סלע / ריטה קוגן

ארץ־סלע / ריטה קוגן
הוצאת דביר
240 עמודים

אם ילדי עלתה בעליה הגדולה של שנות התשעים והסיפורים ששמעתי ממנה על הילדות שלה על מה שהיא חוותה היו לא פשוטים ואני מתאר לעצמי שהעלייה והטראומות שבאו בעקבותיה שקשורות להתאקלמות נשאור צרובות בעור ובלב.
ריטה קוגן היא כותבת מחוננת, הטקסטים שלה גבוהים, היא כותבת כמו שהיא יודעת, כמו שהיא מתייחסת לשירה, כמו שהיא מתייחסת לעברית, בהמון כבוד .
למעשה הספר הזה הוא ספר התבגרות של ילדה, נערה שעולה לישראל וייתכן שיש כאן סממן אוטוביוגרפי וייתכן שלא כי ריטה קוגן עשתה בספר הזה משהו חכם, מבחינה כרונולוגית הספר שמחולק לפרקים שכל פרק מתאר איזו חוויה בשלב ההתפתחותי של אותה ילדה נערה שגדלה ברוסיה ועוברת לישראל הרי שאין כאן דמות אחת, שמות הגיבורה מתחלפים מה שהופך את העלילה או את הרעיון שבספר למן סממן או חוויה מסוימת שנערות רבות עברו והנסיון להתאקלם עם הקשיים שבאו בדרך, החוויות המיניות הכושלות, הגברים האלימים, הבית הפטריארכלי הקשוח, כל אלו הן לא חוויה של נערה אחת אלא של רבות והחוויה דומה וזה הופך את הספר לחזק הרבה יותר בעיני.
אותה נערה שגדלה ללא אב בסנקט פטרסבורג ועולה לכאן רק עם האם וכאן הן מתמקמות בקריות וחווה את מה שהיא חווה כפי שתיארתי קודם.
לא קל לקרוא את הספר הזה גם כי קוגן כותבת בשפה גבוהה ולכן זה מאתגר וגם כי החוויה הספרותית אינה פשוטה ועם זאת מדובר בספר מאוד מעניין ואני לא בטוח עד כמה זהו ממואר או שהמחברת ניסתה להרחיב את החוויה שלה לכלל ההתמודדויות של הגירה ועלייה והתאקלמות.
בכל מקרה זו כבר פרשנות אישית, מדובר בספר מעניין וראוי לקריאה בהחלט.

יחסי עם ג'וני מ' / נורית זרחי

יחסי עם ג'וני מ' / נורית זרחי
הוצאת אפיק
59 עמודים

נורית זרחי היא בעיני קודם כל משוררת וככזו וגם אחת מהטובות שבמשוררות יש לה יכולת לתמצת טקסט בצורה בהירה וקלה.
לא כולם יודעים את מלאכת האמנות הזו, לכתוב סיפור קצר טוב בשלושים עמודים זו אמנות בפני עצמה, לכתוב סיפור של שני עמודים ושיהיה טוב זו אמנות אפילו נעלה יותר בעיני וזה שיא התמצות כמו בשירה, היכולת להעביר חוויה בטקסט קצר מאוד.
נורית זרחי קיבצה 14 סיפורים ב59 עמודים שזה הרבה סיפורים והם כמו ממתקים.
הסיפורים נעים בין אירועים איזוטריים שספק אם הומצאו וספק אם נחוו לבין ממוארים קטנים של זכרונות וחוויות אישיים שנורית זרחי מביאה לכדי סיפור חוויתי אותו היא משתפת עם הקוראים.
המחברת מתחילה עם הסיפורים והחוויות שחלקם מרגישים כמו איזה משל או סיפור מעניין ופיקנטי ולאט לאט היא מכניסה אותנו לעולמה האישי, לסיפורים וחוויות בגוף ראשון.
הסיפורים כולם מעניינים וכתובים בכשרונה הרב של נורית זרחי שכל ספר שלה הוא פנינה ספרותית ששווה לחזור ולעיין בו ובקריאה שניה ושלישית למצוא בו דברים חדשים.
החיבור של נורית זרחי עם הוצאת אפיק כבר הניב פנינה והנה עוד פנינה אחת שמראה שאין גיל לכתיבה נפלאה ולא נס ליחה של הכותבת הנפלאה הזו.
ספרון שהוא ממתק.