יומן השטן / לאוניד אנדרייב
הוצאת אפרסמון
204 עמודים
תרגמה מרוסית: אולגה סונקין

חשוב מאוד לקרוא את ההקדמה של המתרגמת כדי להבין קצת יותר טוב את הלך הרוח של הספר, קודם כל מדובר בספר לא גמור, אנדרייב מת לפני שהספיק להשלים את הכתיבה שלו אבל לטעמי אין צורך להשלים את הסיפור כדי להבין את הלך הרוח של העלילה ואת המסר המיזנטרופי החריף שאנדרייב לטעמי מנסה להעביר כאן ואולי זה קשור למצבו שהוא מת חסר כל בגיל 48 וישנה תחושה שהמצב באירופה של אחרי מלחמת העולם הראשונה, אירופה שבורה, הרוסה ונראה שמצב העולם והאנושות לא היה גרוע יותר ואולי משם אפשר להתחיל להבין את הספר המרתק הזה של אנדרייב שהיה בשיאו מטובי המחזאים של רוסיה.
אנחנו אוהבים לשמוע סיפורים על השטן שיורד לכדור הארץ יש בזה משהו שטיפה מרכך בעיני את תדמיתו, בשנים האחרונות דמותו של לוציפר בסדרה הפופולרית מציירת לנו שטן אחר, שרמנטי שאפילו מתאהב ומתרכך, והשטן מופיע בסיפורים רבים ובסרטים וסדרות רבים כדמות תככנית שבאה להשתלט על הקרקע ולקחת את ההגמוניה מאלוהים או שהיא כורתת בריתות עם אנשים.
כאן השטן המשועמם מחליט לרדת לקרקע, הוא גונב זהות של אדם עשיר מאוד ואפילו בצורה סימבולית האדם העשיר הוא אמריקאי בשם וונדרגוד (אפשר גם להשתעשע עם הסימבוליות של השם) ואיתו משרתו הנאמן טופי שמלווה אותו, השטן בדמות התעשיין האמריקאי העשיר בסך הכל רוצה קצת להשתעשע על הקרקע ואולי ללכוד כמה נשמות תמימות ולהתחבר עם אנשים ויש מזימות באמתחתו אך ככל שעובר הזמן וככל שהוא מבין יותר ויותר את האנושות הוא מגלה את צדדיה המכוערים, החמדנים, מלאי תאוות בצע, שנאה, קנאה, שקר וצביעות וזה מערער אותו, השטן בדמות האמריקאי מגיע להתארח בביתם של תומס מגנוס וביתו היפה מריה, דמויות שלא הצלחתי לתהות על קנקנם במהלך הספר ובעיקר דמותו של מגנוס אך הוא הציר של כל מה שהשטן חווה בהמשך, החוויות האנושיות שהשטן חווה מציבות בפניו מראה על מי באמת שטני כאן, מציבות בעיני הקוראים מראה על מה אנדרייב חשב על המציאות, על האנושות ועל החברה בכלל.
הביקורת כאן נוקבת מאוד, יש בה אלמנט גם דתי כי הרי גם השטן של אנדרייב הוא שטן נוצרי קלאסי ודמות הקרדינל בספר היא דמות גרידית וחמדנית שרק רוצה כסף.
החוויה של הספר היא חוויה אקזיסטניאליסטית קיצונית, דיכוטומית של טוב ורע ושאלות קיומיות קשות שהשטן מהרהר בהם בדמותו האנושית.
אנדרייב נותן לנו כאן מסר לא קל ומאוד מתסכל במידה מסוימת לחשוב על האנושות כמו שאנדרייב ראה אותה לקראת סוף חייו ועם זאת גם אם אין אנו מסכימים איתו ובוחרים לראות את הטוב כדאי להרהר במסריו שנראה שתמיד רלוונטיים לחיינו האנושיים.
יצירה מרתקת ואפלה.