מנדל של חצות / ערן הולנדר
הוצאת כרמל
252 עמודים

כבר נכתבו ספרים על השואה ועל זכרון השואה, נכתבו בלי סוף, גם ספרים עלילתיים בלשיים נכתבו על התקופה אבל הספר הזה בעיני קצת מאתגר את השיח גם בגלל השפה שלו וגם בזכות העכשוויות שהוא מביא.
לתחושתי הספר הזה יעורר פולמוס לא קטן האם לא נחצה כאן איזה גבול מסוים כי הוא פרובוקטיבי במידה אבל בעיני הפרובוקטיביות תורמת לעניין שבו. לספר זה יש כמה כובעים, יש את הכובע הבלשי, יש את זכרון השואה ויש את אירופה כפי שהיא כיום ואנחנו נעים בעולמות האלו בסיפור שכולו כתוב בגוף ראשון.
גיבור הספר, דמות לא יציבה בחייה, תסריטאי לשעבר, מורה לשעבר יוצא למסע באירופה, מסע של חיפוש אחרי אחותו אביגיל שיצאה עם בית ספרה במשלחת לפולין ולא חזרה, אביגיל נעלמה מבלי להותיר שום עקבות, שום סימן חיים, שום פירור מידע והולנדר יוצא לחפש אחריה.
גיבור הספר המורה שהופך לבלש בעל כורחו עובר דרך ברלין, לודז', קרקוב, לובלין ווארשה הוא מסע כאוטי הזוי שנע בין ההווה לעבר, ההווה של גיבורנו הוא לא רק הווה של אדם המחפש משמעות או קשר לעברו אלא הוא חי את ההווה, מחפש אסקפיזם לחייו הלא ממוצים, ובין אורגיות, מפגשים עם זונות מקומיות ומעקב אחרי המשחקים של פדרר בטורנירי הטניס הוא גם לוקח על עצמו את תפקיד הבלש ומחפש אחר אחותו דרך המסע הזה ברחבי פולין וברלין, בין מחנות ההשמדה והזונות המקומיות משחזר גיבורנו את תולדות משפחתו ותלאותיהם במחנות, בגטאות ובמקומות מגוריהם ומנסה לטוות חוט אחר חוט כדי להבין מה עלה בגורל אחותו אביגיל ולאן היא נעלמה ובעיקר למה היא נעלמה ומה עלה בגורלה.
ערן הולנדר כתב כאן ספר בעל ניגודים רבים, זכרון השואה כספר בלשי מרתק שכתוב בצורה רהוטה, עכשוית ופרובוקטיבית, יש כאן העזה וגישה מעניינת בחיבור שבין אירופה של היום ואירופה של מלחמת העולם השניה בנקודות מבט מנוגדות וספר שנע בין ההווה לבין זכרון העבר הכואב, אירופה שעוד לא התאוששה מתלאות וטראומת המלחמה גם שבעים שנה אחרי ואף נימה ביקורתית כלפי המסעות לפולין.
למרות הפרובקטיביות שלו ואף אולי בגללה אני חושב שהספר הזה ראוי לקריאה והוא מעורר עניין.
כדאי לקרוא.