דיבור תקני / רוני יעיש
הוצאת קתרזיס
62 עמודים

הכריכה המימליסטית של הספר הזה מלווה באיור אחד של חבל שנפרם ומה שמחזיק אותו ומשאיר אותו זה חוט קטן שמראה שאיפשהו יש משהו שאוחז בנו, משאיר לנו מקום להאחז בו כמו יש מושטת כשנופלים.
הדימוי הזה מתחבר מאוד לחלק הראשון בספר שמדבר על פרידה, פרידה מאם, שירים שהם כמעט כמו ממואר מנוקד, מלווים תהליך של זכרון וכאב ואולי השלמה והכלה ובעיני החלק הזה של הספר הוא החלק הכי מעניין בו.
לאחרונה אני נתקל בהרבה משוררים צעירים שכותבים על פרידה ונראה שזה נושא שראוי לכתוב עליו ולמרות שהרבה כותבים על פרידה מאם, אב או כל אדם אחר שהלך מאיתנו כל משורר מביא משהו ממנו לשירה ומשהו ממנו לסגנון הכתיבה ויש בזה את הקסם שלו.
החלךקים האחרים בספר, השירים האחרים מתמקדים יותר בנסיון של המשוררת לתאר את הווי החיים שלה, את השגרה, את החיים בעיר הגדולה והנסיונות למצוא אהבה.
החיים בעיר תל אביב והאוירה בה מזינים את רוני יעיש ומביאים לה את ההשראה לייצר ולכתוב.
זהו ספר שירים צנוע ויפה, שמתאר פרידה וצעידה קדימה למציאת זהות עצמית.