ארץ־סלע / ריטה קוגן
הוצאת דביר
240 עמודים

אם ילדי עלתה בעליה הגדולה של שנות התשעים והסיפורים ששמעתי ממנה על הילדות שלה על מה שהיא חוותה היו לא פשוטים ואני מתאר לעצמי שהעלייה והטראומות שבאו בעקבותיה שקשורות להתאקלמות נשאור צרובות בעור ובלב.
ריטה קוגן היא כותבת מחוננת, הטקסטים שלה גבוהים, היא כותבת כמו שהיא יודעת, כמו שהיא מתייחסת לשירה, כמו שהיא מתייחסת לעברית, בהמון כבוד .
למעשה הספר הזה הוא ספר התבגרות של ילדה, נערה שעולה לישראל וייתכן שיש כאן סממן אוטוביוגרפי וייתכן שלא כי ריטה קוגן עשתה בספר הזה משהו חכם, מבחינה כרונולוגית הספר שמחולק לפרקים שכל פרק מתאר איזו חוויה בשלב ההתפתחותי של אותה ילדה נערה שגדלה ברוסיה ועוברת לישראל הרי שאין כאן דמות אחת, שמות הגיבורה מתחלפים מה שהופך את העלילה או את הרעיון שבספר למן סממן או חוויה מסוימת שנערות רבות עברו והנסיון להתאקלם עם הקשיים שבאו בדרך, החוויות המיניות הכושלות, הגברים האלימים, הבית הפטריארכלי הקשוח, כל אלו הן לא חוויה של נערה אחת אלא של רבות והחוויה דומה וזה הופך את הספר לחזק הרבה יותר בעיני.
אותה נערה שגדלה ללא אב בסנקט פטרסבורג ועולה לכאן רק עם האם וכאן הן מתמקמות בקריות וחווה את מה שהיא חווה כפי שתיארתי קודם.
לא קל לקרוא את הספר הזה גם כי קוגן כותבת בשפה גבוהה ולכן זה מאתגר וגם כי החוויה הספרותית אינה פשוטה ועם זאת מדובר בספר מאוד מעניין ואני לא בטוח עד כמה זהו ממואר או שהמחברת ניסתה להרחיב את החוויה שלה לכלל ההתמודדויות של הגירה ועלייה והתאקלמות.
בכל מקרה זו כבר פרשנות אישית, מדובר בספר מעניין וראוי לקריאה בהחלט.