עד ראיה / ולדימיר נבוקוב
הוצאת אפרסמון
110 עמודים
מרוסית: דינה מרקון

נבוקוב הוא אחד הפספוסים הספרותיים שלי כי אני מרגיש שלא קראתי מספיק מכתביו ואני מרגיש שהסופר האניגמטי והוירטואוז הזה יכול לתת לי הרבה כקורא.
גם בספר הזה שהוא מיצירותיו המוקדמות הרגשתי שאני נתקל בכותב מחונן במיוחד ביכולת שלו לתעתע בקורא ולהכניס אותו בין מציאות לבדיון, מן איזור הדמדומים כזה אבל בכתיבה הרבה יותר טובה ולא קלה לקריאה.
נראה שאת עד ראיה צריך לקרוא יותר מפעם אחת כדי להבין עד הסוף, זו כתיבה למיטיבי לכת גם בסגנון וגם במבנה הספרותי, לכאורה נובלה קצרה אבל חשוב להתעכב על כל עמוד ולהבין לעומק לאן מוביל אותנו נבוקוב ואת החיפוש המורכב של הגיבור אחרי דמותו שלו עצמו.
מומלץ מאוד לקרוא את פתח הדבר שכתב נבוקוב עצמו ומתאר איך הוא הגיע לכתיבת הספר ומה הניע אותו לכתוב יצירה כזו.
סמורוב, הדמות הראשית נתקל כבר בתחילת הספר האירוע אלים אותו הוא חווה לאחר שבעלה של אישה שסמורוב שכב איתה הגיע והשפיל אותו באלימות, ,
סמורוב שאינו יכל לשאת את ההשפלה החליט לשים קץ לחייו.
הגיבור מוצא את עצמו דווקא לאחר הירייה במן עולם של חיים לאחר המוות בו הוא מנסה להתחקות אחר דמותו של סמורוב ומכייוון שהוא לא מצליח לגמרי הוא מנסה לגלות עליו דרך דמויות אחרות, הוא מתערה בחברת גולים רוסים בברלין שם מתרחשת העלילה, מחטט במסמכים ומוצא פנים רבות לאותו סמורוב.
עד ראיה זו חוויה ספרותית יוצאת דופן ומרתקת שקריאה אחת לא תספיק, מכיוון שזו נובלה קצרה אפשר גם אפשר לקרוא שוב ולנסות להבין לעומק וזה מה שאני מתכוון לעשות וסקירה זו נעשתה לאחר קריאה אחת בלבד ואניגמטית מאוד.
ספר מרתק, כתיבה מעולה ולא פשוטה לקריאה.