עוד שעה אחת / נגיב מחפוז
הוצאת מחברות לספרות
174 עמודים
מערבית: ברוריה הורביץ

הספר הזה של נגיב מחפוז פורסם בשנת 1982, שנים ספורות לאחר הסכם השלום עם מצרים ולמעשה הוא מסתיים בנקודה הזו, נקודת מפנה במצרים ובישראל.
ישראל נוכחת מאוד בספר הזה של מחפוז וזה מעניין לראות דווקא את הסכסוך הישראלי ערבי מנקודת המבט של סופר מצרי ושל העם המצרי דרך ההתמודדויות של העם המצרי דרך השינויים שחלו בה ועד העשור המורכב של שנות השבעים של מלחמה אחת קשה, מבצעים צבאיים ולבסוף הגעת סאדאת לישראל.
אבל דווקא ישראל היא לא האישיו בספר של מחפוז אלא העם המצרי ומשפחה אחת וכמה דורות, למעשה כמעט חמישים שנה ב 174 עמודים.
זה מזכיר במידה רבה את הטרילוגיה הקהירית שלו שהביאה למחפוז את התהילה שלו כסופר אך הסיפור כאן מרוכז יותר ומתומצת יותר כאשר הדגש הוא על השינויים שחלו במצרים ועל השינויים שחלו במשפחה המצרית.
במוקד הספר נמצא בית אחד ומאבקים בין שמרנות לקדמה.
הבית והמשפחה בה הדור השלישי דוחק בסב למכור את הנכס כדי לדאוג לעתידת ובמקביל לטלנובלה הביתית של המשפחה נמצאים השינויים שחלים במצרים, שינויים פוליטיים, עליית נאצר, מותו של נאצר, עליית סאדאת ולבסוף ההסכם עם ישראל.
למלחמות יש כאן מקום נכבד, לסכסוך.
הטראומה של העם המצרי בעקבות מלחמת ששת הימים, פציעת בן המשפחה במלחמת יום כיפור שממנו הוא חוזר קטוע איברים והקונפליקט בתוך העם המצרי לגבי ישראל מתבטא היטב באותה משפחה.
נגיב מחפוז נוגע בדברים שקשורים לעם ולמקום בו הוא חי ומנסה בכתיבתו הנהדרת לבטא את המצוקות והקשריים וכן את הרפורמות והשינויים שחלים בעם המצרי ובדורות הבאים.
ההבנה גם במצרים שאולי מוטב להניח לכאב ולשכול ולנסות לפתוח דלת לעתיד טוב יותר הוא בעצם המפתח להבנת הספר הזה ולעלילה שלו.
ספר טוב, קריא ומרתק של אחד הסופרים החשובים במאה העשרים לדעתי.