ולנטיין / אליזבת וטמור
תמיר הוצאה לאור
317 עמודים
מאנגלית: קטיה בנוביץ

הספר הזה לא היה לי קל לקריאה, כלל וכלל לא, הוא מסוג הספרים האלה שגורמים לך לחשוב באיזה עולם אנחנו חיים והוא מסוג הספרים שזורקים אותנו לאנשי השוליים בארצות הברית, אותם אנשים קשיי יום, חיים בעולם פטריארכלי קשה ומנוכר, עולם שנשאר במקום, שמסרב להתפתח, להתקדם, הפעם הספר מתאר את העיירה הטקסנית אודסה בשנות השבעים של המאה העשרים ומתאר סיטואציה מסוימת שממחישה לנו יותר מהכל את ההקדמה שלי לסקירה זו.
בפברואר 1976בסיומו של ולנטיין דיי נכנסת גלוריה רמירז בת ה14, בת למהגרים לא חוקיים ממקסיקו לרכב של דייל בחור מהעיירה ושם בשדות הנפט של אודסה גלוריה נאנסה והוכתה בצורה קשה, בשארית כוחותיה גררה עצמה בבוקר גלוריה רמירז לביתה של מרי רוז וייטהד, כשמרי רוז הכניסה את גלוריה לביתה התחילה סערה רצינית בעיירה המיזוגנית והגזענית ובחברה השמרנית, דתית הזו.
האשמת קורבן, גזענות, ועוד שדים שיצאו החוצה בנסיון להגן על בן המקום מול המהגרת הצעירה.
אודסה זו עיירה קשוחה, הגברים קשיי היום שעובדים בשדות הנפט שסובלים מהקושי ומהחיים המורכבים, ממוות בעבודה, משכרות ודכאון ומהצד השני הנשים שחיות בחברה פטריארכלית קשוחה שנשארות אלמנות בגיל צעיר ומתמודדות עם הקושי בגידול ילדים ובהתמודדות עם קיום על חשבון מהות.
למרות שהספר מתאר חיים באודסה של שנות השבעים הוא מתאר מציאות עגומה של אנשי שוליים, של אנשים קשיי יום ושל חברה נוקשה ואכזרית מאוד והמציאות קשה ומורכבת מאוד.
ספר מרתק שנקרא בקצב איטי אך משאיר חותם והמורכבות בו נוכחת בכל עמוד ועמוד.
כדאי לקרוא.