משקפיים ועוד שניים / הנרי ג'יימס
הוצאת אפרסמון
145 עמודים
מאנגלית: משה רון

כל טקסט של הנרי ג'יימס הוא תאווה לעיניים, 3 סיפורים נפלאים שלו מסוף המאה ה19 ותחילת המאה העשרים, סיפורים על אהבה ונקודת מבט ובנוסף בכל הסיפורים יש חיבור לאמנות ולציור וזו גם נקודת מבט נוספת מעניינת בעיני.
אני חייב לומר שאחרית הדבר המאוד ארוכה של משה רון נדמתה לי כמסה בפני עצמה שמתווספת לסיפור, הניתוחים של הסיפורים היו עבורי מאוד ארוכים ואולי בחלקו נתנו לי עוד פרספקטיבה על הסיפורים של ג'יימס אבל לפעמים בא לי לחוות את הסיפורים כראות עיני והניתוח הכה מעמיק ומרחיב של משה רון שהוא מצוין כשלעצמו קצת פגם לי בחוויה ובדרך בה אני חוויתי את הסיפורים.
הסיפור הראשון קצת גרם לי לזמזם את נערה במשקפיים של גידי גוב, סיפורה של פלורה, אישה יתומה שמגיל צעיר מרכיבה משקפיים וחוששת מאוד מעתידה שכן אם תרכיב אותם מי ירצה בה ואם לא תרכיב היא עלולה לפגום בראייתה בצורה חמורה, הספר מצביע על המקום הזה של אידיאל היופי והפחד מהנראות שלה והאמת היא שזה לא שונה מאוד משנשים בתקופתנו בה משקפיים היו מקור שנים רבות לתדמית מסוימת שלא מסתדרת עם אידיאל היופי המוכר לכולנו, המסתר בסיפור זה הינו צייר וכך הקשר לציור בסיפור הראשון
הסיפור השני עוסק בשתי נשים שגבר אחד קושר אותן ביחד לסיפור מעניין מאוד, אישה מבוגרת רוצה להזמין ציור של גבר שיסמל עבורה את בעלה שנפטר והעבודה נמסרת לציירת ולשניהן יש איזהו קשר לאותו גבר שכבר אינו בחיים, סיפור מרתק ומיוחד.
הסיפור השלישי והיפה מכולם בעיני נקרא וגם בו יש צייר אך הפעם לא על תקן המספר אל כחלק מהסיפור עצמו, הוא צייר, היא סופרת מפורסמת, היה ביניהם קשר בעבר שנותק עם השנים שניהם חווים מן תחושה של חוסר מיצוי מהחיים ומעבודתם, האם המפגש הזה יביא מזור לשניהם?
קובץ סיפורים נפלא ורגיש של סופר גדול.