עד הקצה ובחזרה / גאולה שינה
הוצאת קתרזיס
99 עמודים

גאולה שינה היא משוררת אהובה עלי מאוד, גיליתי אותה בהוצאה עצמית ואני ממשיך להתרשם ממנה גם דרך קתרזיס, בספרים שלה עוסקת המשוררת הזו בדברים שהעסיקו אותה גם בספרים קודמים, שורשים, משפחה, דימוי הגוף, גיל, זכרונות ילדות ועל כולם גאולה כותבת בצורה מרשימה ומרגשת, נוגעת בפשטות של שירתה, בדימויים הלא מורכבים מדי אך החדים והברורים שחודרים עמוק ללב הקורא.
יש בה משהו אותנטי ולא מתיימר ואני אוהב זאת, אני אוהב את הפתיחות והכנות בשירה, כזו שכל אחד יכול להתחבר, כזו שלא באה לומר אני איזו משוררת עילאית אלא אני אחת מכם, מהשכונה, מהסמטה, המילים שלי הם המילים שלכם, החוויות שלי הן חוויות שיכולות להיות שלכן.
אך בספר הזה גאולה נותנת לנו נקודת מבט נוספת לראיית העולם המיוחדת שלה והיא דרך הבריכה, שם ההשראה שלה בחלק הראשון של ספר זה, המים, הילדים, המציל, המלתחות, העירום, הקפיטריה, כל דבר הוא השראה, כל דבר הוא טריגר לזכרון, לפלאשבק, למציאות וזה נורא מיוחד לראות איך העולם של המשוררת משתקף דרך המים עם הכלור, הילדים, ההמולה או השקט וכל מה שמסביב.
הבריכה היא עולם ומלואו לחוויות ולמציאות שמסביב, היא בועה והיא המציאות.

"הברכה הפכה עבורי מקום מפלט מהעולם.
אני נהנית מהמים ומקולות הצחוק של הילדים.
על ראשי כובע רחב שוליים, עיני נמנעות מקשר עין.
אני מתבוננת, מתבוננת בכל,
אך איני מעוניינת שיתבוננו בי."

מומלץ.