המחברות של מרתה / טלילה קוש
הוצאת כרמל
348 עמודים

הספר המרגש והעמוק הזה שמורגש שהוא נכתב ממקום פנימי קרוב ללב הוא חמי ביוגרפי שכן דמותה של מרתה גיבורת הספר מבוססת על דמות אם המחברת, מרתה קוש וגם על בני משפחתה אבל הספר הוא קודם כל פרוזה טובה, ספר זכרונות מעניין ונוגע ללב.
הרבה פעמים אנחנו מדחיקים זכרונות, מדחיקים כאבים, החלומות הגדולים נשארים מאחור ואנחנו נושאים בתוכנו חוויה קשה של מוות, מלחמה וכאב אך בוחרים במידה מסוימת להמשיך הלאה בחיים, לשרוד, להתפתח ולא לתת לכאב להוביל אותנו וכמו הרבה ניצולי שואה כמוה מרתה המשיכה, הקימה משפחה וניסתה לתפקד.
הנסיון לקיים חיים נורמלים השתנה כאשר מרתה זיהתה אישה שהיתה הקאפו במחנה בו היא שהתה וכמעט הביאה למותה והיתה אחראית לשליחת רבים אחרים אל מותם.
המפגש עם אותה אישה שהיתה קאפו זעזע אותה, החזיר את הכאב והביא לאישפוזה במחלקה פסיכיאטרית.
דווקא שם, במחלקה ההיא נפתח משהו אצל מרתה, נוצר קשר קרוב עם הרופא המטפל ושם התחילה מרתה לכתוב יומנים, לכתוב את זכרונותיה מהילדות, את כל מה שעבר עליה וכאן מתחיל החלק השני של הספר שהוא ממואר רגיש ונפלא.
הספר הזה נוגע בכמה תמות מעניינות, התהליך הטיפולי של מרתה, בממואר של ילדותה והניגודיות בין ילדות מאושרת לסבל במחנות הריכוז והפרוזה בחלק הראשון של הספר, כשמחברים אותם ביחד אנחנו מקבלים יצירה שלמה ורגישה של סיפור חיים נוקב, של דרכי ההתמודדות של ניצולי שואה עם העתיד והרצון להגשים את החלומות שהלכו לאיבוד בילדות ולתקן ולו במעט את הטראומות שלא נשכחות.
אהבתי את הספר.