אל דביר החשכה / אלפרד טניסון
הוצאת כתב
89 עמודים
תרגום: צור ארליך

זה לא ספר שירה קל לעיכול הספר הזה, ממש ממש לא, לא בסגנון השירה, לא בתוכן שלו ועדיין מדובר בספר של משורר מרגש מאוד ואחד המשוררים החשובים במאה ה19.
עבורי זו חשיפה ראשונה לשיריו של אלפרד טניסון ורוב שירי הספר אלו שירי אבל וזכרון למותו של חברו הטוב של טניסון, ארתור הנרי האלאם.
החברות בין האלאם לטניסון נמשכה כארבע שנים.
השירים עצמם עמוקים, זו שירה שנקראת לאט, צריך להתחבר אליה, להתחבר לסגנון, לקצב, לתכנים, כל שיר הוא פרק שלם של רגש וחיים ואהבה וחברות והיא כוללת בתוכה המון עומקים.
המלנכוליות שלו ניכרת בכל פסקה ובכל מילה.
אני מאוד אהבתי את ההתייחסות של המתרגם לחייו של טניסון ולסיפור מאחורי השירים במבוא המצוין, באחרית הדבר ובביאורים של הטקסט.
אם יצא לכם להשיג את הספר הזה או אתם מחפשים שירה מהמאה ה19 משובחת ועמוקה אתם תתחברו עמוק עמוק פנימה לטקסטים הנוגעים של טניסון.

"רעי הרחק לאין כניסה;
חבר קרוב ברע ובטוב,
אהוב שבאהבתו
אוהב נמוך – וגם נישא;

מוכר – ורם ממשלים;
עיני בשר, יד, פה חמוד –
ורע רם שלא ימות:
שלי, שלי, לעד שלי;

רעי עד כלות שלא כלה;
אהוב עד תהום, מובן עד חושך;
אני חולם חלום של אושר,
מוהל בך עולם מלא."