פק"ל געגוע / רונית רוטלוי
ברנש הוצאה לאור
352 עמודים

אני אוהב את כתיבתה של רונית רוטלוי, אהבתי את הספר הראשון ואוהב את התשוקה שלה לכתיבה ואת הנושאים המרתקים שבהם היא בוחרת להתעסק, הם מרתקים אותי גם כי הם באים מעולמות שונית בהם אני חי או מכיר.
בכתיבתה רונית שבעצמה באה מהחינוך הדתי ומהחברה הדתית לאומית לא מפחדת להעביר ביקורת נוקבת על אותה חברה אליטיסטית, גזענית ומתנשאת שמתקשה לקבל את השונה ממנה ואת הזר אליה.
אני יכול לשתף שכאיש חינוך בחרתי ללמד שנתיים בתלמוד תורה בקרית ארבע ויצא לי קצת להיחשף לאותה חברה דתית לאומית דרך הילדים ואנשי החינוך והספר הזה קצת זרק אותי לאותן שנים שלימדתי שם ולצד אנשים טובים שחיממו לי את הלב יותר מפעם אחת גיליתי את אותן מורכבויות שמתוארות בספר וקשורות לקהילה סגורה כמו הקהילה הזו.
הספר מתאר את חייהם של זוג בשם רננה ומוטי, הם חיים בישוב בשם נוה רעואל ויש להם ילד בן שש.
לכאורה החיים שלהם מתנהלים באופן רגוע יחסית, רננה עובדת כעורכת דין במשרד של אביה ומרגישה לא מוערכת לא בזוגיות ואף לא בבית.
החיים שלהם משתנים כאשר בקהילה מבקשים מהם לאמץ חייל בודד שיהיה אצלם כל סופש שני ומוטי מסכים לכך בהבנה שכך הוא תורם לקהילה ועוזר להם גם מבחינה כלכלית.
אל המשפחה מגיע חייל בשם אסף אפללו, אסף מגיע ממשפחה קשה מאוד ומחיים מורכבים מאוד ודווקא הגעתו למשפחה פותחת אצל רננה לאט לאט המון תיבות פנדורה, המון דלתות ומחשבות על חיים מוחמצים ועך תאוות ותחושות.
לאט לאט רננה משחררת עכבות ומגלה את עצמה מחדש, הגילוי הזה יוצר קרע משפחתי מורכב ומעניין שאותו תצטרכו לקרוא אבל דרך התהליך שרננה עוברת
והקשר שנוצר בינה לבין החייל המחברת מראה לנו את הביקורת שלה על אותה חברה דתית לאומית סגורה ובועתית על כל המורכבויות שלה שנוצרות בדרך כלל במשברים מסוג זה.
כתיבה טובה וספר סוחף שלא הסרתי מהיד למשך כל הקריאה.
מומלץ.