דעסא קרקוביאק ומחול הקורונה / רחלי אברהם איתן
161 עמודים
הוצאה עצמית

הכריכה של הספר הזה משכה אותי מאוד שתי דמויות נשיות בריקוד, צמודות אחת לשניה, מתערבבות אחת בשניה ועם זה שונות לחלוטין כי הרי מה זה הדעסא קרקוביאק, ריקוד תימני מסורתי וריקוד פולני ביחד, קיבוץ גלויות וביחד עם זה הקורונה כאן, סוגרת אותנו, הספר יצא לאור בתקופת הסגרים ולכן הכמיהה לחופש מחדש, לתחושה של חיבור ואיחוד מורגש כאן, בכלל הריקוד מסמל חופש, מסמל תנועה, מסמל חיבור אל הרוח הפנימית והחיצונית בתקופה בה היה נדמה לנו שלנצח נישאר תקועים בלופ הנורא הזה של הקורונה.
אבל ספר השירים הזה לא עוסק רק בריקוד ובקורונה אלא גם במשוררת עצמה, בחיבור שלה אל משקעי עבר ואל התבוננות עמוקה פנימה, זהו ספר שירה אוטוביוגרפי שלוקח אותנו למסע אל חייה של המשוררת ואת דברים שהיא מתמודדת איתם בין אם זה משפחה, אובדן הורי, אובדן זוגי וכמיהה למשהו חדש ומחבק.
לא קל לנו להוציא החוצה את הדברים הפנימיים שלוחצים עלינו אבל בהספר הזה הרגשתי שהמשוררת צריכה להוציא את זה ושפתה היא שפת השירה.
ספר מיוחד, שונה גם בכתיבה, גם בדימויים, גם באריזה שלו ויש בו משהו שלוקח אותך פנימה אל מסע הנפש של המשוררת, מסע פנימי אך גם מסע חיצוני בעולם, מסע אל עולם טוב יותר, חופשי יותר ונעים יותר.

"שאלתן אם כל שירי
נדחפו בתעלת חבלי הלדה.
חשבתי על כל השירים
שנהרו בליבי משמחה
ולא נדחפו בצירי השיר
אל נמל תעופתם
כי ענייני השעה
דחקו יותר במנועים."
נ