עקוד / נאור יצהרי
הוצאת קתרזיס
121 עמודים

כהרגלי כשאני מתחיל ספר שירה אני מתבונן בכריכה ומנסה דרכה למצוא את הנתיב שלי לספר, לשירים שבו וכשהסתכלתי דרך האיור הנהדר הזה של ורד גולדמן חיפשתי שיר שיתן לי עוגן ומצאתי את השיר הבא

"כמו מערום נשקים
כל המשפחה הזאת
שעונים זה על זה
מי שנופל פולט כדור"

אפשר לומר שהשיר המיוחד הזה חיבר אותי לכריכה, לספר ולשירים בו.
החיבור הזה, העוגן הזה היה חשוב לי כי הספר הזה שמלא בשירים נהדרים קצת התפזר לי, המשורר מביא את עולמו הרחב שיש בו הכל מהכל, שילוב של שפה גבוהה ושפה עממית, זכרונות ילדות ומשפחתיות בכאן ועכשיו, הורות, חוויות אורבניןת ועוד ועוד.
נראה שהמשורר רצה להביא את כל עולמו ועולמו העשיר והדינמי מורגש בשירים, בקצב שלהם, באנרגיה שיוצאת מהם במוזיקה שמתנגנת בלב ובעיקר בתחושה שמשורר רוצה שיכירו אותו דרך השירים ודרך האנרגיות הפנימיות.
אני יכולתי לשמוע את הרחוב דרך השירה של יצהרי, יכולתי לשמוע קולות, להרגיש את האוירה כאילו אני שם, נכנס לתוך השיר וחי אותו וזו מבחינתי הצלחה גדולה.
מדובר בספר שירה צעיר ובועט שלא מוותר על חשיבות העברית והשפה ונותן מקום להרבה צדדים של אמן שמתבטא דרך המילים.

"לֹא פָּתְחוּ אֶת הַשֻּׁלְחָן הָעֶרֶב
מַפָּה צְחֹרָה
נִשְׁפֶּכֶת כְּמַפָּל לָרִצְפָּה
יַיִן אָדֹם זָקוּף נִצָּב
גֵּא מִדַּי לְהוֹדוֹת בְּעֶלְבּוֹנוֹ
וְחַלָּה שְׁמוּרָה
בְּשַׂקִּית נַיְלוֹן כְּתֻמָּה
מְכַסָּה פָּנֶיהָ בְּבוּשָׁה
כּוֹס יְשׁוּעוֹת רֵיקָה
וּמִלְחִיָּה
שְׁתֵּי כַּפּוֹת נִצָּבוֹת זוֹ לָזוֹ
אַחַת לְרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן וְהַשְּׁנִיָּה בַּפִּנָּה
לֹא יֻגְּשׁוּ הָעֶרֶב מָנוֹת נוֹסָפוֹת
מִלְּבַד מָרַק
אֶצְבָּעוֹת יִטְבְּלוּ בְּחִילְבֶּה
בִּשְׁתִיקָה"