השמאל כפי שהסברתי לנכדתי / אורי וובר

השמאל כפי שהסברתי לנכדתי / אורי וובר
הוצאת ספרי ניב
99 עמודים

הספר הקצר יחסית הזה הוא בעצם דיאלוג בין סב לנכדתו בנסיון להסביר איך עובדת הפוליטיקה הישראלית ומה ההבדל בין שמאל לימין מבחינה חברתית, מדינית וכלכלית.
המחבר וובר מסביר את החשיבות של הנגשת המושג שמאל במיוחד בימים אלו בהם השמאל נחשב כבוגד ומוקצה והשנאה בין המחנות הפוליטיות חרגה מפרופורציות.
בני נוער מושפעים מאוד מהשיח האלים, לא באמת מבינים מה זה שמאל ומה זה ימין.
כשהמחבר מטייל עם שני, נכדתו בת ה14 והשיח מתחיל בכך ששני שומעת שאנשי שמאל הם בוגדים כאן מתחיל המחבר והסב להסביר לה מה זה שמאל וימין, איך זה התחיל ומה ההבדלים בין השמאל בעולם לשמאל בישראל.
ספר קצר שכתוב בצורה נגישה וברורה מאוד ויכול לעזור להנגיש את המושג לבני נוער.

רצח במעון הכומר / אגתה כריסטי

רצח במעון הכומר / אגתה כריסטי
הוצאת עם עובד
328 עמודים
מאנגלית: מיכל אלפון

עם עובד מקפיד כל שנה להוציא ספר נוסף של אגתה כריסטי וממשיך לשמור על פורמט ספרי הכיס בעיצוב רטרו מגניב ששווה לשמור בספריה הביצית.
השטאנץ של ספרי כריסטי נשמר ומה שהתחלף זה הבלש, מהרקול פוארו עברנו למיס מארפל, קשישה חקרנית, חטטנית וחריפה שמצליחה לפתור תעלומות מורכבות.
כאן למשל רצח שאירע בכפר מגוריה של מיס מארפל ובמעון הכומר, הנרצח? קולונל פרותרו, הרוצח? קשה לדעת כשלאדם יש כל כך הרבה שונאים ולכולם כמעט יש מניע.
מיס מארפל מתערבת בחקירה, האם היא תצליח לפתור את התעלומה?
כהרגלה של כריסטי העלילה מגיעה לפיק שלה ממש לקראת הסוף ותמיד מפתיעה.
מודה שאני פחות מתחבר לדמותה של מארפל, לא כמו שהתחברתי לפוארו אבל בכל זאת יש בה משהו חינני שעובד.
מומלץ.

המלכים של אירופה / דור רומנו

המלכים של אירופה / דור רומנו
ספרי ניב
418 עמודים

מאז ומתמיד היו לי שתי קבוצות כדורגל באירופה שהערצתי, ריאל מדריד וליברפול, את ריאל אני זוכר עוד מהאייטיז עם בוטרגניו והוגו סאנצ'ס ומאז נשביתי בקסמה והיריבות הנצחית עם ברצלונה.
דור רומנו עיתונאי ומנהל אתר האוהדים של ריאל בארץ הוציא ספר די מקיף שאוהדי הקבוצה בטוח יהנו ממנו ובה הוא מסקר את ההסטוריה של המועדון, את הקבוצה, השחקנים הגדולים, השערוריות והתארים.
כמובן שהיריבות עם ברצלונה מתיארת כאן, יריבות שאינה רק ספורטיבית אלא פוליטית וטעונה מאוד.
בסך הכל ספר שאוהדי הקבוצה יהנו, הרבה צילומים כתוב בפשטות כמו שספר על ספורט צריך להיות.
לא מומלץ לאוהדי ברצלונה.

מדריך לציור ולקליגרפיה / ז'וז'ה סאראמאגו

מדריך לציור ולקליגרפיה / ז'וז'ה סאראמאגו
הספריה החדשה
253 עמודים
מפורטוגזית: מרים טבעון

ספר הביכורים של סאראמאגו למעשה חותם את סדרת התרגומים המופתיים לספריו בהוצאת הספריה החדשה, למרות שזהו הספר הראשון שהוא כתב הוא פרסם אותו רק 30 שנה לאחר מכן והכתיבה בספר הזה שונה לחלוטין מספריו האחרים.
זהו ספר מצד אחד לא קל לקריאה, הוא רובו הגיגים, מחשבות ותובנות של אמן באמצע שנות חייו ומצד שני לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו, כמיט כמו זרם תודעה מחשבתי של אמן שמחפש זהות שמחפש את האמת בתוך האמת.
כתיבה בגוף ראשון אינה מאפיינת את הרומנים המעולים של סאראמאגו וכאן הספר הזה חורג מסגנונו הייחודי ועם זאת עדיין קל לזהות את סאראמאגו במוטיבים, בדימויים ובאיכות הכתיבה.
גיבור הספר הוא צייר בינוני שמתפרנס מציור דיוקנאות לבני ליסבון, כאלו שיש להם כסף לשלם עבור דיוקן, יום אחד מגיע אליו תעשיין עשיר ששמו בספר הוא ס', הצייר מצייר את ס' כפי שהלקוח רצה אך בתוכו לא היה מרוצה ויוצר בסתר דיוקן שני של התעשיין כפי שהוא הצייר רואה אותו.
גם ממנו, מהציור השני הצייר לא היה מרוצה והוא החליט לעבור לכתיבה, אולי בכתיבה הוא יצליח למצוא את מה שמטריד את מנוחתו ואת מה ומי שהוא בעצם, אולי הוא ימצא את התערים שבין שני הציורים ואת זהותו שלו.
הכתיבה עצמה שהיא מהות הספר נעה בהמון מרחבים, המרחב האמנותי, המרחב הנפשי הפסיכולוגי, המרחב הפיזי והקריאה בחלק זה של הספר מרתקת.
הספר עוסק בנושאים רבים כמו מדינה, חברה, אמנות וציירים, אהבה ועוד ונראה שמרכזת כל דבר שהאמן יכול כדי למצוא את זהותו ואת מה שהוא לא מצא דרך הדיוקנאות ובמיוחד דרך הדיוקן האחרון.
בין לבין הצייר מפתח רומן עם מזכירתו של התעשיין וחבר שלו נעצר על ידי הדיקטטורה הסאלאזרית והוא מעונה בכלא.
ספר מרתק, לא קל לקריאה ועם זאת מרתק ביותר.
מומלץ.

אני כמו אפרסק / נעם פרידמן

אני כמו אפרסק / נעם פרידמן
הוצאת קתרזיס
71 עמודים

לפני שניגש לספר נדבר קצת על הכריכה ועל הדימוי הזה אפרסק ולא כמו שהמשוררת חווה אותו אלא כמו שאני חווה אותו כי אפרסק הוא הפרי האהוב עלי.
הכריכה יש בה משהו מסתורי וכמעט מבויש, הצבע הוא אכן צבע אפרסקי והאיור נמצא בקצה השמאלי למטה, כמעט שקוף כמעט נחבא אל הכלים.
בכלל יש הרבה צניעות בכריכה הזו שיש אותה גם בשירים.
אפרסק הוא פרי מחוספס מבחוץ אבל רך, מבפנים הוא רך עוד יותר, מתמסר בפה, מתמסר במגע, ברגע שמקלפים את החספוס הפרי נמס בפה אבל באותה המידה זה פרי שמתקלקל ונרקב יחסית מהר אם לא שומרים עליו, אם לא עוטפים אותו כמעט כמו ביחסי אהבה, ההקבלה כאן היא כפי שאני הסוקר מבין אותה מדימוי האפרסק וכפי שחוויתי את השירה של נעם פרידמן שמדברת חוויות ורגשות ורוב שירה מתארים את אותם תחושות שהיא חווה בשפה לירית פשוטה ונגישה.
הליריקה של המשוררת לא מתוחכמת מדי, היא כמו שאמרתי נגישה ועם זאת היא שולטת ברזי השפה ובמבנה השירים ואני התחברתי.
יש משהו צעיר בשירה, אך החוויות הן כמעט אוניברסליות ועוסקות בנושאים שמשוררים צעירים רבים עוסקים בהם ומבטאים זאת דרך המילים.

תִּבְכֶּה בִּשְׁבִילִי

אוֹ לְפָחוֹת
תָּשִׁיר בִּשְׁבִילִי

אוֹ רַק
תַּשְׁאִיר בִּשְׁבִילִי
מַשֶּׁהוּ לִבְכּוֹת עָלָיו
אִם לֹא תִּהְיֶה בִּשְׁבִילִי
אוֹ לְפָחוֹת
תִּשָּׁאֵר בִּשְׁבִילִי
לֹא יִהְיֶה בִּשְׁבִילִי
מַשֶּׁהוּ לָשִׁיר עָלָיו

זכרונותיו של חתול נודד / הירו אריקווה

זכרונותיו של חתול נודד / הירו אריקווה
הוצאת הכורסא
215 עמודים
מיפנית: אירית ויינברג

נדיר שספרים מצליחים להזיל ממני דמעה, גם ספרים שנחשבים מזילי דמעות לא מצליחים לגרום לי לכך והספר הזה הצליח, התשובה לשאלה למה דווקא הספר הזה מעבר לכך שהוא ספר מרגש זה כי החיבור שלי לחתולים הוא חיבור מיוחד, כבר עשרים וחמש שנה שחתולים מלווים אותי, מאז בגרותי תמיד היה לי חתול שליווה אותי ולפעמים יותר מאחד והקשר שלי לחיה הזו הוא קשר מרגש ונוגע ובעיקר הרבה מעבר לחברות.
לחתול יש משהו מיוחד שרק מי שמגדל חתולים יכול להרגיש זאת, זה שונה מחיבור בין אדם לכלב, זה חיבור של אמון אמיתי, חיבור מרצון אמיתי.
היפנים אוהבים לכתוב על חתולים ולכתוב מנקודת מבטם של חתולים כמו הספר "אני חתול" של נטסומה סוסקי וכן בספר הזה יש את נקודת המבט של החתול ושמו ננה ואת נקודת המבט של סטורו הבעלים האהוב שלו.
הספר מתאר את הקשר המיוחד והמיסטי בין ננה לסטורו, את המפגש הראשון, את החיבור של סטורו לננה דרך חוויית זכרון של חתול שהיה לו בילדותו ומשם הדרך לקחת את ננה לבית היתה קצרה ומיוחדת.
התפנית חלה כאשר סטורו לוקח את ננה איתו למסע וחיפוש אחר בית חדש לחתול.
סטורו אינו יכול יותר לגדל את ננה ואנחנו הקוראים עדיין לא יודעים למה ונגלה בהמשך.
דרך המסע הם פוגשים מאמצים פוטנציאליים שסטורו מכיר מעברו, מחייו, לכולם יש איזה סיפור שקשור לחתולים, לכולם יש איזו חוויה או זכרון שקשורים לסטורו ועל רקע המפגשים האלו אנחנו חווים את יפן, את התרבות שלה, את האנשים שבה וגם מנקודת מבטו של ננה.
ספר זה נגע בי מאוד ואני לא יכול שלא להמליץ עליו, אוהבי חתולים יבינו בדיוק על מה אני מדבר כשיקראו את הספר וכמובן מפאת ספוילרים אני לא יכול לשתף בחוויה שריגשה אותי אבל מי שיקרא יגלה לבד.
ספר מקסים, כריכה מהממת, קנו אותו ותהנו כמוני.

מעבר לים / תמר רותם

מעבר לים / תמר רותם
הוצאת שוקן
287 עמודים

יש לי איזה סיפור אישי מרתק עם נחום גוטמן, בבית שלי נמצאת רפרודוקציה של ציור שלו, ציור של ירושלים, חתום בכתב ידו לאימי המנוחה שטיפלה בו, נחום גוטמן העניק לה את הרפרודוקציה וכתב באחת מפינות הציור "לטובה בהוקרה, נחום גוטמן" כל פעם כשאני מתבונן על הציור הזה שהוא האוצר הקטן של משפחתי אני נזכר באמן הזה, בילדותי אהבתי מאוד את לובנגולו מלך זולו, אולי ספר הילדים שהכי אהבתי ורק כשהפכתי להיות אמן בעצמי, לצייר, גיליתי את ההשפעה שלו על האמנות שלי והכל התחבר.
עד כאן האנקדוטה האישית שלי ועכשיו לספר המצוין הזה של תמר רותם, נראה שיש כאן כמו שכתב ג'יימס ג'ויס איזה מן "דיוקן האמן כאיש צעיר" הרי נכתבו על גוטמן ביוגרפיות בעבר אך המחברת התמקדה בתקופה מסוימת בשנות העשרים לחייו בהם גוטמן עדיין לא התגבש כאמן, עדיין לא מצא את הסגנון הייחודי לו והוא נסע לאירופה, לספוג השראה, ללמוד ולצייר ונראה ששנים אלו היו משמעותיות עבורו והספר מעביר את אותן שנים היטב.
גוטמן מתנסה באירופה במגוון סגנונות אמנות, מתחבר לאמנים אחרים ומושפע מאמנים שבאותה תקופה פרחו כמו אגון שילה, מאטיס ועוד.
המחברת תמר רותם משלבת בסיפור דמויות רבות מההסטוריה העברית ודמויות שהיוו השפעה על גוטמן ואולי הדוגמא הגדולה ביותר היא דמותו של ביאליק שהכיר את גוטמן עוד כשגוטמן היה ילד באודסה, הצייר הצעיר גם צייר את דיוקניו של המשורר הלאומי שבאותן שנים חי בגרמניה.
זוהי ביוגרפיה חלקית מאוד בתקופה מסוימת אך תקופה חשובה בחייו של הציר העברי החשוב הזה שהשפיע כל כך הרבה על האמנות בישאל לאורך דורות ועד היום.
ההסטוריה של גוטמן שזורה בהסטוריה של ישראל וההתפתחות שלו כאמן צעיר באירופה היא חלק חשוב באותה התפתחות אמנותית והשראה חברתית ופוליטית.
ספר מרתק על אמן מרתק וחשוב.
מומלץ.