אקדמיה לתינוקות / עודד וולקשטיין
הוצאת דביר
188 עמודים

אני מתחבר בצורה קצת מוזרה לסגנונו של וולקשטיין, אני מודה שלטעמי לא כולם יתחברו לספריו אבל יש משהו בסגנון שלו שבא לידי ביטוי גם בתרגומים שלו שהוא אפל במידה מסוימת, חורג מהנורמה במידה אחרת ובעיקר יש משהו בכתיבתו שהוא לטעמי ספרות למטיבי לכת.
כשאני אומר זאת אני לא אומר זאת במובן שלילי אלא חיובי אך ספרות כזו, עברית כזו זו ספרות שמכוונת גבוה בסגנונה.
הסגנון האפל של המחבר שבא לידי ביטוי גם בספר הקודם שלו "הסבך" מראה שיש כאן נטיה סגנונית לספרות גותית אפלה, השפעה חזקה של אדגר אלן פו, אולי אף ברם סטוקר וברור שתומאס וולף ועוד.
באקדמיה לתינוקות ישנם 2 סיפורים, הראשון היה לי קליט וקריא יותר, בשני קצת הלכתי לאיבוד בהתחלה כמעט כמו גיבור הסיפור אך בהמשכו התחלתי לחבב אותו.

ב"ארז'בת", שמו של הסיפור הראשון, נקלע המספר, מרצה, לרומן עם תלמיד שעוקב אחריו. בין התלמיד לבין המרצה מתפתחת מערכת יחסים מינית והסטודנט מבקש מהמרצה שיעזור לו לתרגם מכתבים.
לכאורה אלו מכתביה של קרובת משפחה מן העבר העתיק, מסתבר שהכותבת היא ארז'בת רוזנת הונגרייה שהיתה כנראה רוצחת סדרתית של נערות ונשים אחרות. בין המכתבים שכתבה ארז'בת ומתורגמים משולבים גם מכתבים של יושב ראש ועדת המשמעת במוסד האקדמאי גיא פלץ.
הסיפור השני הזוי ומעניין במידה שווה, גבר מבוגר נוסע עם הוריו המזדקנים לטיול ונפרד מהם בשלב מסוים ביער סבוך, ביער נתקל הגבר בילדים שלומדים אמנות, מן כת מוזרה ואובססיבית שמטפחת את כשרון האמנות אצל ילדים במשמעת ברזל וכמעט מגיל אפס.
בין הסיפורים של הילדים והדברים שהוא חווה יוצאת מבין העצים ילדה ותובעת את אבהותו של הגבר.
הסיפורים אינם קלים לקריאה אך מעניינים וסוחפים ודורשים מן הקורא ריכוז וסבלנות.
וולקשטיין הוא כותב מחונן וייחודי והעברית הגבוהה שלו ניכרת בכתביו.
נושאי האבהות, התלות ההואית או הרצון להורות כמו גם זכרון נדחק אלו תמות מובילות בסיפורים האלו.
מיוחד ולא לכל אחד אבל אם הלכתם על זה סביר להניח שהרווחתם חוויה ייחודית.