הר הקסמים / תומאס מאן

הר הקסמים / תומאס מאן
ספרית פועלים
685 עמודים
מגרמנית: רחל ליברמן

הרבה זמן חיכה לי הספר הזה בספריה שלי, הרבה זמן אני התבוננתי בו וחיכיתי לקרוא אותו אבל הבנתי שאני לא אוכל לקרוא משהו אחר בזמן שאני קורא אותו וידעתי שיקח לי זמן לסיים אותו אז דחיתי, ושוב דחיתי.
בחודש שעבר קרתה לי הזדמנות, עבודה חדשה שמאפשרת לי לקרוא ולהתנתק מכל דבר אחר אפשרה לי לשלוף את שני הכרכים שלו מהספריה שלי ולהתחיל לקרוא, יש משהו מרתק בלקרוא ספר כזה כאשר שום דבר לא מפריע לך, אני הופנטתי אל הספר ואל הקריאה, אל תאורי הנוף של דאבוס ואל הסיפור.
אני חשבתי שהספר ייגע אותי, יתיש אותי, גיליתי בדיוק ההיפך, מעולם לא סיימתי שני כרכים של כמעט 700 עמודים בכזו מהירות, הר הקסמים הוא לא רק אחד הספרים עבי הכרס שקראתי הכי מהר אלא גם אחד הטובים שקראתי.
בסוף הספר מובא הרצאה של תומאס מאן בפני סטודנטים בפרינסטון ושם הוא אומר שאת הר הקסמים צריך לקרוא יותר מפעם אחת ואני נוטה להסכים איתו הקורא נשאר אחרי קריאה אחת עם תחושה שהספר הוא בעל כל כך הרבה עומקים ושכבות שקריאה נוספת תוכל לתת מימד נוסף לגביו.
חשבתי, קלאסיקה כזו, מה אני יכול לחדש בסקירתי, עוד מאמר ארוך?עשו את זה כבר, עשו יותר מזה, זה ספר שיכול למלא מחקרים ואני? נוטה לעשות סקירות קצרות אבל האם סקירה קצרה תוכל לתת לקורא הסקירה את היכולת להבין את החוויה בקריאת ספר כזה?
בכל זאת אתאר את הסיפור בקצרה למי שעוד לא קרא ומתעתד לקרוא.
אומר רק שחלק מהקריאה המהירה שלי בו נבעה בין השאר מהתרגום המצוין, לא קראתי את התרגומים הישנים אך הבנתי שהתרגום הזה נגיש יותר וקריא הרבה יותר וזה בהחלט תרם לי.
בשנת 1912 שהה תומאס מאן לצד אשתו בבית מרפא בשווייץ, הוא התקרר שם והיה חשש לשחפת והרופא המליץ למאן להשאר אך מאן ויתר על התענוג והוא מספר שאולי אם היה נשאר שם אולי לא היה נכתב הר הקסמים.
גיבור הספר, האנס קסטורפ שהגיע לבית המרפא "ברגהוף" לבקר את בן דודו יואכים צימסן שמחלים משחפת ונשאר שם לבסוף שבע שנים שלמות.
בשבע השנים האלו יתקל וישוחח קסטורפ עם אנשים רבים, חולים ומחלימים, אורחים, יחלה בעצמו במחלה ויתמודד עם אתגרים וחוויות מעניינות אך מה שהדהים אותי בספר זה הפסיפס המרתק שיצר תומאס מאן בספר הזה, פסיפס של חברה אירופית מגוונת ומעניינת, נדמה שכל דמות בספר מייצגת איזו תת תרבות אירופית, איזו משנה או תפיסת עולם שונה והמקום הזה בדאבוס, בית המרפא הזה הוא מן תיבת נוח של תמצית החברה האירופית.
הספר הזה עוסק בנושאים כה רבים שהעסיקו את החברה האירופית לפני מלחמת העולם הראשונה, העיסוק באקזיסטנציאליזם ובקיום האנושי, המבט דרך המחלה אל העולם, הרחמים העצמיים, שיח על אמנות ותרבות ועוד.
הספר הכה מורכב הזה והכה מעניין הזה גורם לי להרגיש שהנסיון שלי לתמצת אותו עושה לו עוול כי אין ביכולתי להעביר גרם אחד מעושרו האינטלקטואלי והספרותי ועם זאת אני מנסה בסקירה זו להעביר חוויה, חוויית קריאה.
תומאס מאן יצר כאן יצירה בשלה ובוגרת שנדמה כי אדם צעיר יתקשה להבין אותה ואילו אני, טוב שקראתי אותה בגילי כי אם הייתי קורא אותה בגיל 25 אפילו הייתי נוטש והיום לא יכולתי להפסיק לקרוא את הספר הזה.
יצירת מופת ספרותית שמקומה בין הקלאסיקות הגדולות בכל הזמנים מובנת לי בהחלט.
ספר נפלא ועמוק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s