אני כמו אפרסק / נעם פרידמן
הוצאת קתרזיס
71 עמודים

לפני שניגש לספר נדבר קצת על הכריכה ועל הדימוי הזה אפרסק ולא כמו שהמשוררת חווה אותו אלא כמו שאני חווה אותו כי אפרסק הוא הפרי האהוב עלי.
הכריכה יש בה משהו מסתורי וכמעט מבויש, הצבע הוא אכן צבע אפרסקי והאיור נמצא בקצה השמאלי למטה, כמעט שקוף כמעט נחבא אל הכלים.
בכלל יש הרבה צניעות בכריכה הזו שיש אותה גם בשירים.
אפרסק הוא פרי מחוספס מבחוץ אבל רך, מבפנים הוא רך עוד יותר, מתמסר בפה, מתמסר במגע, ברגע שמקלפים את החספוס הפרי נמס בפה אבל באותה המידה זה פרי שמתקלקל ונרקב יחסית מהר אם לא שומרים עליו, אם לא עוטפים אותו כמעט כמו ביחסי אהבה, ההקבלה כאן היא כפי שאני הסוקר מבין אותה מדימוי האפרסק וכפי שחוויתי את השירה של נעם פרידמן שמדברת חוויות ורגשות ורוב שירה מתארים את אותם תחושות שהיא חווה בשפה לירית פשוטה ונגישה.
הליריקה של המשוררת לא מתוחכמת מדי, היא כמו שאמרתי נגישה ועם זאת היא שולטת ברזי השפה ובמבנה השירים ואני התחברתי.
יש משהו צעיר בשירה, אך החוויות הן כמעט אוניברסליות ועוסקות בנושאים שמשוררים צעירים רבים עוסקים בהם ומבטאים זאת דרך המילים.

תִּבְכֶּה בִּשְׁבִילִי

אוֹ לְפָחוֹת
תָּשִׁיר בִּשְׁבִילִי

אוֹ רַק
תַּשְׁאִיר בִּשְׁבִילִי
מַשֶּׁהוּ לִבְכּוֹת עָלָיו
אִם לֹא תִּהְיֶה בִּשְׁבִילִי
אוֹ לְפָחוֹת
תִּשָּׁאֵר בִּשְׁבִילִי
לֹא יִהְיֶה בִּשְׁבִילִי
מַשֶּׁהוּ לָשִׁיר עָלָיו