ליקוי חמניות / לידיה רגב

ליקוי חמניות / לידיה רגב
הוצא לאור על ידי לילך רון
228 עמודים

ליקוי חמניות אינו ספר רגיל, לוקח זמן להכנס אליו ולהתחבר אליו אבל זהו ספר מסע, מסע פנימי של אישה, מסע התפכחות מאהבה ואכזבה, באמת שקשה לשים את האצבע על עלילה רציפה כי אני הרגשתי שזה ספר של זרם תודעה, הלך מחשבות.
הספר שמתחיל בקשר מיוחד ושונה בין הגיבורה המספרת לבין בחור בשם עילם, קשר שמתפתח לאיטו ומגיע לשיא מסוים ואז משהו משתנה, משתנה בעילם, משתנה בגיבורה שלנו ומתפתח למחשבות ותחושות פיוטיות ועדינות של רגש וכאב.
יש בספר המון בדידות וחוסר השלמה, חוסר אהבה, אהבה לא ממומשת.
ליקוי חמניות הוא ספר רגיש מאוד שנראה שנכתב מתוך מקום פנימי מאוד, אינטואיטיבי, חופשי ולפעמים אפילו מקרי, כמו מחשבות שרצות בראש.
ספר מיוחד לאנשים מיוחדים.

החיים האמיתיים / אדלין דיידונה

החיים האמיתיים / אדלין דיידונה
הוצאת כתר
199 עמודים
מצרפתית: רמה איילון

הכריכה של הספר הזה מעבר לכך שהיא כריכה מצוינת היא מכניסה אותך ישר לתןך הספר והעלילה, יש בה חיים אבל הרבה יותר מזה יש בה מוות.
האייל הזה על הקיר, שותק, מתבונן בך בעיניים קרות ומתות, נראה כאילו יש לו מה לומר אבל הוא לא יכול.
משפחה בפרבר אי שם במקום לא מוגדר, ארבעה חדרים, חדר לילד ז'יל, חדר לילדה המתבגרת, חדר להורים וחדר לחיות מפוחלצות.
האבא במסעות ציד כל היום, האם מגדלת עיזים, האב אלים מאוד, כשהוא חוזר האם היא שק החבטות שלו.
הילדים מבלים יפה ביחד אבל רגע אחד נוראי, תאונה איומה שינתה הכל בדינמיקה של הבית.
ז'יל הילד הפסיק לצחוק, הצחוק שפסק היה רק ההתחלה, ז'יל אימץ את התנהגויות אביו, הפך לאלים, הבית התערער עוד יותר והילדה מחפשת מפלט בלימודים, מתגלה כמחוננת, היא מתחברת עם פרופסור ישראלי לשעבר שחונך אותה.
היא רוצה להיות מדענית ולפתח מכונת זמן שתחזיר אותה אחורה.
הסיפור הטראגי והאלים הזה מגיע לנקודת רתיחה חזקה וסוף שמעביר את התחושה של הספר הזה.
הכתיבה של דיידונה לא מרחמת על הקורא ולמרות שמדובר בספר צנוע מבחינת עמודים הוא מסוג הספרים שמלווים את הקורא הרבה אחרי קריאתו.
מהטובים שיצאו בסדרת "הסדרה הקטנה" של כתר. 

זמלוויס, האיש שזעק אמת / לואי פרדינן סלין

זמלוויס, האיש שזעק אמת / לואי פרדינן סלין
ספרית פועלים
94 עמודים
מצרפתית:רמה איילון

לא קל עבורי לקרוא ספר של סלין עקב דיעותיו הידועות לשמצה אבל סיפורו של זמלוויס מסקרן ורלוונטי לתקופתנו, אני גם לא חושב שהביוגרפיה הזו שהיא לא איזו ביוגרפיה קלאסית אלא יותר תיאור יבש ואקדמאי מאפיין את כתיבתו של סלין ואת יצירותיו החשובות ולמרות כל אלו זמלוויס הוא רופא שחשוב לקרוא עליו.
אנחנו חיים בעידן שבו ההגיינה חזרה למודעות בעקבות הקורונה, בעיקר בתחילת המגיפה יצאו שוב ושוב פרסומים של משרד הבריאות בנוגע לאופן בו שוטפים ידיים ואנשים מסתובבים בתיקים עם אלכוג'ל ולפעמים יותר מאחד.
זמלוויס הושפל ודעותיו נדחו על ידי הממסד והוא נפטר במוסד הפסכיאטרי בו היה בסוף תקופת חייו ועדיין התובנות שלו והחיבורים שעשה בין מות היולדות לבין הגיינה היא מסוג הדברים שמשנים את עולם הרפואה.
בקצרה נספר שזמלוויס, רופא מבודה שבהונגריה ( לפני שהפכה לבודפשט) הבין שיש קשר ישיר בין קדחת הלידה ששטפה את אירופה והרגה בבתי חולים מסוימים כשליש מהיולדות לבין חוסר הגיינה של המטפלים, הרופאים והאחיות.
למרות שהוא הוקע, הושפל ונבעט מעבודתו הוא המשיך להלחם על האמת שלו ועל התגלית שלו עד הסוף וסלין שלמד רפואה לפני שהפך לסופר ראה בו דמות מרתקת ובצדק.
זה ספר שוטף, דידקטי ( במובן החיובי של המילה ) ומעניין.

הספר מדבר לא רק על עבודתו וחייו הטרגיים של זמלוויס אלא על בורות, נבערות, קונפורמיזם ושמרנות שעולה לפעמים גם בחיי אדם וזה בהחלט רלוונטי לימינו ופרק חשוב בהסטוריה של הרפואה המודרנית.
מומלץ. 

ספר התה / קקוזו אוקקורה

ספר התה / קקוזו אוקקורה
הוצאת הקיבוץ המאוחד
104 עמודים
תרגם מהמקור האנגלי: יורם קניוק

הספר הזה זועק מינימליזם, זועק שונה וזועק לקורא להתבונן מחדש על העולם בדרך אחרת.
הדבר שהכי משך אותי בספר הזה עוד לפני שצללתי פנימה היתה הכריכה שלו, שתי מקלות על רקע אפור, כמעט שאינם נראים, מינימליזם, הספר הזה הוא ספר זן טהור, הוא זורק אותנו לתרבות אחרת ולעולם אחר, נדמה שלא מעט ספרים נכתבו על ההשוואה בין התרבות היפנית לתרבות המערבית אבל מעטים באמת היו מכוננים כמו ספר התה והשפעתו גם על התרבות המערבית באמנות ובספרות וגם על אולי הנסיון לגשר בין האסכולות הכה מנוגדות.
הספר זועק מינימליזם כי התרבות היפנית היא תרבות של מינימליזם, של כבוד לחלל, כבוד לכוס התה ולטקסיות שבשתייתו, כבוד לאמנות ולארכיטקטורה.
עבור אוקקורה המושג של התה, הטקסיות והסימבוליות שלו מכונה בשם תהיזם, כמעט כמו מושג פילוסופי שמטרתו להאדיר את התרבות היפנית ואת הפשטות והצניעות שהיא מייחסת לדברים שבתרבות המערב נראים חסרי חשיבות ופשטניים.
הספר הזה זו מסה פילוסופית קצרה אך התובנות שבה והשקט שהיא משדרת לקורא לוקחת אותנו הרבה אחרי קריאתו במחשבותינו.
הספר נכתב בתחילת המאה העשרים ומעניין איך אוקקורה היה מתייחס לו היה נוחת היום בעולמנו ורואה את השינויים שחלו ביפן מולדתו ובארצות הברית שם בילה את העשור האחרון בחייו.
ספר עדין, מינימליסטי ומלא תובנות. 

446 SharesLikeCommentShare

Comments

לאיבוד / יפתח אלוני

לאיבוד / יפתח אלוני
הוצאת אפיק
151 עמודים

חייב לציין שאני קצת מקנא בחייו של המחבר, נראה שיצר ההרפתקנות מייצר סיפורים וחוויות נפלאות וגמעתי את הספר הזה בכמה שעות, כל הסיפורים כאן והחוויות הן בעיני שולחות את הקורא לקצוות שונות של העולם ולמפגשים ושיחות מרתקות עם דמויות אוניברסליות וגם מקומיות בעלות השראה.
אלוני משלב כאן בין אירועים אמיתיים לבין דמיון, בין דוקו לפרוזה והתוצאה היא סיפורים מרתקים ומפגשים מרתקים לא פחות.
המפגש עם נשיא גבון למשל והשיח איתו הוא מפגש כמעט סוריאליסטי בין המחבר לבין דמות אקסצנטרית שלא מאפשרת למבקרי הארמון להשתמש בשירותים.
השיח עם הדאלי לאמה מרתק ויש עוד הרפתקאות ומקומות מעניינים.
אבל ההרפתקנות לא מסתכמת במסעות אלא גם במפגשים עם דמויות מוכרות לנו כאן, אושיות כגון רפי איתן, נורית זרחי ועדינה בר שלום מה שהופך את הספר הזה ליותר מספר מסעות ולמן חוויה מרתקת של מפגשים ותרבויות.
הכריכה של טליה בר הנפלאה נהדרת ומושכת עין על מדף הספרים.
מומלץ.

אתמול הרגתי עציץ / עוז פרנקל

אתמול הרגתי עציץ / עוז פרנקל
הוצאת ניב
126 עמודים

אני לא בטוח שהספר " אתמול הרגתי עציץ" הוא ספר שירה, זה יותר כמו סיפורים קצרים מנוקדים בחרוזים וזה בסך הכל ספר נחמד מאוד שברובו מעלה חיוך.
עוז פרנקל לוקח סיטואציות בחיים, סיטואציות חלקן הזויות, חלקן מצחיקות, חלקן חביבות וחלקן מעוררות מחשבה ובשפה פשוטה וחיננית עם חרוזים חביבים הוא מתאר אותן.
חלק מהתיאורים הספר הם על רגעים ממש בנאליים, כאלו שאנחנו לא תמיד נותנים עליהם את הדגש או את תשומת הלב, אם זו מחשבה שרצה למחבר בראש, ספר שהוא קרא, רגש שעורר בו מחשבה או סתם ארוחת הבוקר שהציתה בו רעיון.
עוז פרנקל הוא קופירייטר והיכולת שלו לייצר סלוגנים קליטים ופשוטים אך זכירים מורגשת בשירים האלו, בחריזה שלהם שמרגישה קצת כמו חריזה שבלונית וילדותית אך היא עובדת וחביבה.
אני אוהב את הכריכה החמודה, איור משעשע ומושך עין.
בסך הכל ספר חביב למדי ולא מתיימר יותר מדי ואולי זה קסמו.

לצפות בכוכבים / ג'ן ואנג

לצפות בכוכבים / ג'ן ואנג
הוצאת כנרת
208 עמודים
מאנגלית: דנה טל

הילדה שלי מכורה לאיזה סיטקום בנטפליקס שנקרא אלכסה וקייטי שזה על שתי חברות נערות שגרות בסמוך ולאחת מהן מתגלה סרטן, לפעמים חברות מתגלה ברגעי משבר, ספר הקומיקס הקסום הזה הזכיר לי את הסדרה הזו והזכיר ומזכיר שחברות נמדדת גם ברגעי משבר.
מון היא יחדה די מוזרה, היא מתבודדת, נתפסת כאלימה ועם התפרצויות זעם ועוד אבל גם ילדה מיוחדת בדרכה.
כשכריסטין פוגשת את מון לראשונה היא לא מתחברת אליה במיוחד אבל יצא הגורל והן נהיו קרובות והחברות שלהן הופכת מיוחדת גם היא, הן מצאו שפה משותפת והקשר ביניהן מחזק כל אחת מהן.
מון רואה חזיונות ומציירת אותן, חושבת שהיא לא מכאן בכלל וכמו בכל חברות יש בה גם קצת קנאה.
החברות עומדת למבחן כאשר למון מתגלה סרטן במוח ומסתבר שיש קשר בין החזיונות שלה, האלימות שהיא מפגינה לגידול שיש לה.
האם מון תשתנה אחרי הניתוח? האם היא בכלל תשרוד אותו ואיך זה ישפיע על כריסטין.
ספר קומיקס מרגש, מאויר בצורה נפלאה ומתמודד עם נושא לא פשוט בכלל לא לילדים וגם לא למבוגרים יותר.
אהבתי מאוד.

שלומפ / הנס הרברט גרים

שלומפ / הנס הרברט גרים
הוצאת אפרסמון
256 עמודים
מגרמנית: ארז וולק

אחת הבעיות הכי גדולות של הנס הרברט גרים זה שכמה חודשים לאחר שהספר הזה יצא לאור יצא ספרו של אריך מריה רמרק "במערב אין כל חדש" אחד הספרים החשובים והמכוננים על מלחמת העולם הראשונה.
אבל הספר הזה ובעיקר בחלק השני והמשמעותי שלו הוא ספר עוצמתי שמתאר את זוועות המלחמה בצורה לא פשוטה לקורא ולמה אני אומר בחלק השני כי הספר מחולק בעקרון לשני חלקים, החלק הראשון קצת מנומנם, איטי ומעניין לפרקים אבל לא מסעיר ואז בחלק השני אנחנו מקבלים כמעט פצצה לפנים אבל לפני זה מיהו שלומפ?
שלומפ הוא אמיל שולץ שזכה לכינוי שלומפ שנגזרת מהמילה שלומפר.
כשראיתי את הכריכה המצוינת אגב חשבתי שאולי מדובר במן ספר סאטירי על המלחמה משהו כגון החייל האמיץ שווייק והתבדיתי.
שלומפ בחלק הראשון של הספר לאחר ההתגייסות והטירונות נשלח לצרפת למלא מן תפקיד מנהלתי באיזור כפרי בצרפת והוא התגייס כי הוא קיווה שדרך זה הוא יוכל להכיר נשים בין השאר, לאחר תקופה נשלח שולץ לשוחות ולמלחמה עצמה ושם הוא מגלה את פניה האמיתיים של המלחמה והרוע האנושי.
בספר הזה יש גם מן האוטוביוגרפיה של המחבר עצמו שלקח חלק במלחמה ומספר את חוויות הקרב גם דרך החוויות שלו עצמו.
לספר עצמו מתלווים איורים/רישומים חזקים וכהים ומאוד ריאליסטיים מתוך התיאורים בספר ומומלץ מאוד לקרוא את אחרית הדבר של פולקר ויידרמן.
הספר הזה שתופס תאוצה ככל שמתקדמים בקריאתו נותנת לנו עוד נקודת מבט חזקה ונוקבת על המלחמה האכזרית ההיא.
מומלץ.

עמוד נוח / אלפרד כהן

עמוד נוח / אלפרד כהן
הוצאת קתרזיס
78 עמודים

קטע מעניין היה לי עם הספר הזה, בזמן שסיירתי במנהרות תת קרקעיות במסגרת עבודתי הלכתי לי והספר פתוח ואני קורא את שירתו של המשורר ולפתע אני עובר ליד מאוורר ענק, אני מתבונן במאוורר הענק התעשייתי ומתבונן במאוורר הביתי, הרטרו הישן והנוסטלגי שבכריכת הספר ואני חושב לעצמי כמה פשטות יש בכריכה, פשטות שמעידה אולי על תוכנו של הספר, כמה פשטות יש במאוורר ביתי וכמה סמליות לעומת מאווררי הענק התעשייתיים, מודה שלא ירדתי לעומק המחשבה של הדיסוננס המקרי הזה אבל עוד אשקע בו ואגיע למסקנות.
בכל מקרה לספר השירים הזה של אלפרד כהן יש וייב פרוזאי, זה כמעט סיפור אוטוביוגרפי בשירה, כמעט פואמה ארוכה לפחות בחלקה על ילדות באר שבעית, על פשטות, על אותה מורכבות של ילדות בשכונות מורכבות בעיר דרומית מוזנחת אל מול ההווה התל אביבי וחיפוש הזהות שנמשך כל הזמן.
על דמויות ילדות שעולות בזכרון, דמויות מהמשפחה ואחד, מישל בן לולו שנראה שנשאר היטב בזכרון של הקורא.
ספר שירה שנקרא מהר, קליט, עוצמתי, אישי ורגיש.

"יֵשׁ לְךָ שָׁלשׁ אֶפְשָׁרוּיוֹת
לָלֶכֶת לִפְשִׁיטַת רֶגֶל
לָקַחַת הַלְוָאָה גְּדוֹלָה לְכַסּוֹת
הַלְוָאוֹת אֲחֵרוֹת אוֹ הוֹצָאָה
לַפֹּעַל יְאַחֲדוּ לְךָ תִּיקִים.
יַגִּיעוּ לְהֶסְדֵּר לֹא תּוּכַל
לָטוּס. אַתָּה תֵּצֵא מִזֶּה
(יוֹצְאִים מִזֶּה) לְאַט לְאַט
אַתָּה לֹא יָשֵׁן בַּלֵּילוֹת
נִלְחָם בְּטַחֲנוֹת רוּחַ
כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים אַתָּה מַשְׁמִין
לֹא אוֹכֵל מְסֻדָּר דּוֹפֵק
אֲרוּחוֹת בַּלֵּילוֹת. כְּמוֹ
שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶת זֶה
אוּלַי מַשְׁכַּנְתָּה אַבָּא
אִמָּא שֶׁיְּכוֹלִים לַעֲזֹר
יְרֻשָּׁה קְרוֹבָה חָס וְחָלִילָה
רָאִיתִי עֲשָׂרוֹת אוּלַי מֵאוֹת
נוֹפְלִים כָּמוֹךָ יֵשׁ מַה לַּעֲשׂוֹת
לֵךְ הַבַּיְתָה, תְּקַלֵּף
לְאִשְׁתְּךָ תַּפּוּחַ."
—-‐—-‐——————————————————–

מועדון הרצח של יום חמישי / ריצ'ארד אוסמן

מועדון הרצח של יום חמישי / ריצ'ארד אוסמן
הוצאת תכלת
391 עמודים
מאנגלית: הדסה הנדלר

ספר מפתיע וחביב עם ניחוח בלשי של פעם שמתרחש בכפר גמלאים, כביכול המקום האחרון שמשהו מסעיר יקרה בו, מקום שלו מדי, שגרתי מדי ומשעמם מדי.
בכפר הזה מקימות שתי נשים, אחת מפקחת משטרה לשעבר ואחת חברת סוכנות ביון לשעבר מן מועדון מצומצם שאליו מצטרפים עוד שני גברים, מנהיג פועלים לשעבר ופסיכיאטר פעיל חלקית, המועדון הזה דן במקרי רצח לא מפוענחים, בהמשך פני המפקחת נאלצת לעזוב ומצטרפת ג'ויס, אחות לשעבר.
כל אחת מן הדמויות צבעונית ושונה מהשניה והסופר מייצר סיפור מרתק שמדבר לא רק על הסיפור הבלשי המרתק אלא גם על הזקנה ועל הנסיון לשמר את החדות השכלית ואת הרעננות דרך פתרונות מקרי הרצח שהם חוקרים.
הסיפור תופס תאוצה כאשר מקרה רצח מתרחש בכפר, המועדון מחליט להצטרף למשטרה ולחקור את הרצח בדרכה והסיפור הופך מרתק מרגע לרגע.
הספר מרתק והחקירה איטית ופתלתלה, היתרון שלהם זה שהם לא כבולים לשבלוניות המשטרתית.
ועכשיו לנימה האישית שלי, בשנה האחרונה אני מעביר סדנאות במרכזי יום לקשישים במרכז, אני נפגש כל שבוע עם קשישים רבים במועדונים שלהם ונהנה מהחדות שלהם, מההתלהבות שלהם, מהתשוקה שלהם וכשקראתי את הספר נזכרתי בחברים שלי מהמרכזי יום.
ספר נהדר, כיפי ושנון.