זמן, געגוע / עדנה בוכמן
הוצאת סטימצקי
173 עמודים

הספר החביב הזה של עדנה בוכמן העביר לי משמרת בעבודה, ישבתי לי וקראתי את הסיפורים הקצרצרים האלו שמתוארים בשפה פשוטה ויפה סיטואציות מחיי היומיום, מצבים רגשיים שונים ואנושיים בין אנשים פשוטים.
המון אנושיות וחום יש בסיטואציות והמון רגש.
הספר לא מתיימר להיות יותר מדי מתוחכם או לשדר איזו אקסקלוסיביות ספרותית, הוא בא לספר סיפורים ואנקדוטות מרגשות מחיי יומיום של אנשים כמוני וכמוך והרי אלו החיים עצמם בסופו של דבר וכך גם בספר הזה.
חלק מן המצבים אלו מצבים שאני ואת ואתה וכל אחד מאיתנו יכול לחוות, חלק הזויים וחלק מצחיקים אבל כולם שומרים על אותה רמת כתיבה והספר נקרא מהר ובהנאה.
בכניסה להיכל התרבות בוריס מנגן בכינור.
בוריס היה כנר שני בתזמורת קייב וכעת מקבץ נדבות
צעירה שנגינתו קסמה לה באה להקשיב לו.

כרמלה פרודה מבעלה, זוכה לביקור מהאקס.
בחדר השינה נחירות המאהב מזעזעות את הקירות.
כך גם בכל לילה והיא מחליטה לחזור לבית בעלה, אולי יהיו פחות ריגושים אבל תהיה שינה טובה.

הסיפורים קצרים מאוד, מעט מילים ותוכן חביב שמעלה חיוך.
אני לא התחברתי לעיצוב ולעימוד, בחירת הפונט לא היתה נכונה בעיני וחבל, היתה לי תחושה כאילו זהו ספר שירה ללא ניקוד ולטעמי העימוד היה צריך להיות שונה אבל בסך הכל ספר מהנה.