המצאת החיים / שי גולדן
הוצאת עם עובד
328 עמודים

קורה לי לעיתים רחוקות שאני קורה ספר שמדבר על נראטיב מסוים ומספר סיפור ולפתע משהו באמצע הספר משליך אותי למקום אחר לגמרי ולחיי האישיים ומשנה את כל מה שאני חושב על הספר, זה קרה לי בספר הזה של שי גולדן אבל לפני שאספר מה ולמה אני כותב את זה אספר שאני אוהב את כתיבתו של גולדן, אני חושב שגולדן ניחן ביכולת כתיבה משובחת גם בכתיבה הפובליציסטית שלו וגם בכתיבה הספרותית שלו, הוא יודע לספר סיפור הוא יודע להעניק לקורא חוויה והוא עושה זאת לאו דווקא בשפה פשוטה אלא בכתיבה איכותית.
שי גולדן שהוא ואחיו אומצו בגיל צעיר על ידי ארי ואוולין מספר פה את סיפור חייו של אביו בסיפור שנע בין אמת לבדיה מכיוון ששברי הזכרונות לא הותירו למחבר את כל מה שהיה נחוץ לו בשביל כתיבה מסוג זה ולי לא היה נחוץ לחקור מה מתוך זה הוא אמת ומה מתוך זה המחבר השלים מדמיונו הפורה אבל התוצאה היא ספר שמספר את סיפורו של ארי מהיותו ילד דרך התאהבותם של ארי ואוולין, העליה לארץ ומשם גם דרך סיפורם של שי ואחיו שאומצו על ידי הזוג.
אבל למה הספר נגע בי באופן אישי ועמוק, אני ואחותי גדלנו באומנה, התייתמנו מאם ומצאנו את עצמנו עוברים שתי משפחות אומנה בשנה ואני זוכר היטב את המורכבויות בהגעה למשפחה חדשה, התפיסה של מה זה לגור בבית אחר המורכבויות כילד, הקשיים החברתיים והתמודדויות רבות אחרות
כמובן שהסיפור האישי שלי ושם שי גולדן הוא שונה וגם לכל ילד שגדל מחוץ למשפחתו הביולוגית יש את הסיפור היחידי שלו, ההתמודדות עם אובדן, כאב, הכלה, הורות, ריבים, כעס ושנאה, אהבה ונתינה כל אלו הם דומים בצורה מסוימת.
תיאוריו הכנים של גולדן השליכו אותי לסיפור שלי ויצרו עבורי חוויה אחרת.
ספר טוב ומרגש.