מרפי / סמואל בקט
הספריה החדשה
215 עמודים
מאנגלית: עמרי אשר

תמיד רציתי לקרוא את בקט, מלבד עיון לא מעמיק ב"מחכים לגודו" לא יצא לי להתעמק בכתביו ומרפי הוא סוג של משהו מאוד מיוחד עבורי כאחד שקורא ספרים, מרפי הוא ספר שנועד לקריאה איטית, יצירה אקזיסטנציאליסטית לא פשוטה לקריאה ודמותו של מרפי מרתקת במיוחד בעיקר בסטטיות שלה.
די הדהים אותי שזוהי היצירה הראשונה של בקט, יצירה עם כזה עומק דורשת השכלה רחבה ותפיסה פילוסופית חברתית עמוקה ונראה שבקט כתב כאן יצירה בשלה, משעשעת לעיתים ולעיתים אבסורדית.
מרפי הוא בטלן, הוא אינו עובד ומתפרנס מתרומות והוא כבר בפרק הראשון מתואר כיושב על כסא הנדנדה שלו, קשור אליה מה שמעורר שוב שאלות לגבי החירות האישית, מצד אחד אינו עובד ומצד שני כבול לכסא נדנדה.
מרפי מנהל שיחות עם חברו נירי ומנסה לברוח מכל פעולה כולל אהבה או קשר זוגי אבל מפתח קשר לא ברור עם יצאנית בשם סיליה שמעודדת אותו לצאת מהקבעון שלו וללכת לעבוד בבית חולים לחולי נפש בלונדון ושם במקום הזה העלילה מתפתחת והופכת להיות אבסורדית יותר אך ממחישה אולי את חוסר המהות בחייו של מרפי, אפילו משחקי השחמט ההזויים שהוא משחק עם אחד השוהים בבית החולים לא נועד על מנת לנצח.
נראה שבדיוק כמו בתפיסה האקזיסטנציאליסטית שבה הקיום קודם למהות כך זה מתבטא אצל מרפי ומצד שני הקשירה לכסא מסמלת אולי חירות פנימית ולא דווקא החיצונית.
הדיאלוג הזה בין הגוף לרוח מתבטא היטב בטקסט ולמעשה זוהי פרוזה אבל הרבה יותר מזה זוהי פרוזה פילוסופית אקזיסטנציאליסטית שמתארת מצב אבסורדי אנושי דרך דמותו של מרפי.
ביאורי הטקסט בעמודים השונים לעיתים תרמו להבנת הטקסט המורכב ולעיתים פחות אבל בחלק מהמקרים הם עזרו לי להבין מושגים ותובנות.
את מרפי קוראים לאט, מתענגים ובעיקר מהרהרים.
ספר מיוחד, למיטיבי לכת.