הטוב מכל העולמות / אופיר עוז

הטוב מכל העולמות / אופיר עוז
אפיק ספרות ישראלית
295 עמודים

זהו ספרו הראשון של אופיר עוז שאני קורא ואני מאוד התחברתי לספר הזה, התחברתי אליו קודם כל מהכתיבה השנונה והאינטיליגנטית אבל גם התחברתי אליו כי אופיר נוגע בנושא שרבים או חוששים לגעת בו או לא יודעים איך לגשת אליו וזה נושא השגעון ובצורה מאוד חכמה המחבר מלווה את גיבור הספר בשגעונו צעד אחר צעד ואנחנו חווים בהידרדרות המתמדת ובאיבוד השפיות ובמקביל לאהבה אותה חווה הגיבור.
זו תקופה מורכבת, התקופה בה הספר מתאר, תחילת שנות האלפיים, האוטובוסים חוזרים להתפוצץ ברחובות, זה תחילת העידן הסלולרי והמדינה במן כאוס, פחד קיומי וחשש מהעתיד כמו גם סקרנות אל הכיוון אליו אנחנו הולכים מבחינה בטחונית, מבחינה טכנולוגית ועוד, ובתוך כל זה יש את ניב, ניב הוא מתכנת, בחור צעיר בן 25 שמאוהב בסמדר שלא חפה מבעיות בעצמה אך לאט לאט נוצרת התאהבות ביניהם ובמקביל ניב חווה התמוטטות שאותה אנחנו הקוראים חווים יחד איתו, לאט לאט הוא מאבד את השפיות, חושב שהוא אלוהים ושיש לו שליטה על המציאות ועל האנשים, למזלו של ניב הוא מוקף בחברים ואנשים שאכפת להם ממנו והם עוזרים לו להשתקם והתהליך מרתק, אנחנו נכנסים לתוך הסיפור והכתיבה היא כזו שלא משאירה את הקורא אדיש או משועמם.
מעניין בעיני שהספר יצא לאור בתקופת הקורונה שאם מתאמצים אפשר להשוות אותה לתקופת תחילת שנות האלפיים, אותה תחושת בלבול וחוסר וודאות, מחשבות קיומיות ומצוקות רגשיות על רקע חוסר פרנסה או בדידות ועוד ועוד.
אנחנו חווים היום עולם שבו יש הרבה דמויות כמו ניב, הרבה אנשים שמאבדים שפיות מסיבות רבות, שנכנסים לדכאון ומצבים רגשיים בלתי אפשריים.
אופיר עוז כותב מצוין והספר מהנה מאוד.
מומלץ.

מכפראש ועד רגלצבע / קורט הלבריטר

מכפראש ועד רגלצבע / קורט הלבריטר
הוצאת תמוז
159 עמודים
עברית אהרון בר

את הספר הזה הוצאתי מהבוידעם תרתי משמע והוא אחד הספרים הכי מיוחדים שיש אצלי בספריה, קורט הלבריטר ברא בספר הזה מגוון אקולוגי עשיר ועולם חדש של יבשות ויצורים, חיות וצמחים שמורכבים מחיות ואברי בני אדם, הדמיון של הלבריטר היה כה מפותח שקשה מאוד לתאר את הספר הזה ללא האיורים המעולים שלו וללא הדמויות הקריפיות אך המיוחדות ברמה יוצאת דופן.
לדוגמא: האשכון שמוט זרבב
" יצור ביישן ונפחד מאוד שרק פרטים בודדים מסוגו שרדו בעמקים הנישאין של הריי פינליה.
על אף העפלותיהם הנועזות של אנשי מדע הזרבוביתולוגיה לא נתגלה עד עצה סוד רבייתו.
האשכון הנו יצור קטן וקמוט המזדקף בעת סכנה, מרגיע את האויב ושב לקפליו ולקמטיו."
היה כיף להזכר בספר הנפלא הזה והמיוחד, עם האיורים הקריפיים אך המשעשעים עד מאוד.
אם תצליחו להשיג אותו הרווחתם.

מציאה / גרהם נורטון

מציאה / גרהם נורטון
הוצאת לסה
380 עמודים
מאנגלית: שי סנדיק

מציאה הוא ספר מפתיע בהרבה מובנים, אחד הספרים המפתיעים של השנה, מדובר ברומן אפל ומרתק מאוד שנקרא לאט ודורש מהקורא תשומת לב וריכוז אבל מעבר לכך מפתיעה העובדה שאת הרומן הזה כתב גרהם נורטון שמוכר יותר כשחקן ובדרן אירי והוא כותב רומן במיומנות רבה, מרגש לעיתים ומותח ובעיקר מעורר מחשבה.
יש כאן כמה דמויות מרכזיות והספר נע בין העבר להווה אבל נראה שהדמות העיקרית היא אליזבת, אם חד הורית לילד בן 17 שגרה בניו יורק ומרצה לספרות רומנטית חוזרת לכפר הולדתה אחרי מות אימה ומנסה לסיים את הפרק הזה בחייה, אליזבת שגדלה עם אמא חרדתית וללא אב מגלה להפתעתה מכתבים ומגלה שהם מאביה שאותו היא לא הכירה ושמו אדוארד פולי ואליזבת נסחפת למסע בילוש מרתק שמגלה לה פרטים מצמררים על עברה, דברים שלא אוכל לשתף אתכם מפאת עבירת הספוילר אבל הם בהחלט מפתיעים.
מציאה הוא ספר נהדר ומורכב שעוסק בנושאים רבים כמו אמהות, אובדן, כאב, חמלה ועוד ומתורגם גם בצורה נפלאה על ידי שי סנדיק בעצמו שבחירת ספריו היתה נהדרת בכל ההוצאות שהוא היה מעורב בהם עד היום ובטח בהוצאת לסה הנפלאה.
ספר נהדר להתכרבל איתו בחורף הממשמש ובא.

בימי חיינו / ניק בלכרמן, מתן אריאל־הברון

בימי חיינו / ניק בלכרמן, מתן אריאל־הברון
הוצאה עצמית הוצאה לאור
40 עמודים

אין ספק שיש כאן משהו מעניין מאוד, שני חברים חוברים יחדיו להוציא ספר שירה משותף שנראה שרב הנסתר בו על הגלוי
הכריכה בספר זה חלקה כהה וחלקה בהירה כאילו שניהם מתבוננים לאופק ויוצאים מתוך איזו אפלה למקום אחר ושניהם מחפשים את עצמם, מחפשים דרך המילים, דרך הטקסט, ביחד ולחוד.
אותי סקרן להבין למה צמד חברים בוחרים להוציא ספר שירה משותף, שירה בעיני היא משהו מאוד אינטימי, אישי, מסע פרטי, תובנות מעניינות שאדם חוקר עם עצמו, זהות, תרבות, אהבה, כמיהה וכאן יש מסע משותף אבל בנתיבים שונים.
מודה שעדיין גם אחרי קריאה שניה לא הצלחתי להבין האם ספר שירה משותף הוא קונספט שנכון והאם הוא נכון לספר זה אבל אין לי ספק שיש כאן אומץ בהחלטה הזו להוציא ביחד ולהחליט שזה הדבר הנכון וזה המסר שהם רוצים להעביר בספר.
אהבתי את השירים בספר, אהבתי אותם כבודדים ופחות כסיפור עלילתי, אני פחות מתחבר לליריקה מהסוג הזה שמנסה לייצר איזה קו עלילתי ויותר אוהב את ההתבוננות בכל שיר בנפרד וגיליתי דווקא כאן את הקסם בספרון הזה.
פרויקט מיוחד ומעניין.
כְּאֵב דּוֹקֵר דּוֹהֵר עִם הַזְּמַן
אֲבָל הַסַּכִּין מִתְאָרֶכֶת
פֶּצַע פָּתוּחַ אַט מִתְקַהֶה
וּלְאִטֵּךְ גַּם אַתְּ נִתֶּקֶת.

יֵשׁ פַּחַד לִשְׁכֹּחַ, יֵשׁ פַּחַד לִשְׂנֹא
וְצָרִים הֵם עָלַי כְּנִצִּים
לְמוֹטֵט אַהֲבָה רוֹצִים, גַּעְגּוּעַ
לִקְבֹּר בֶּעָפָר נִצָּנִים.

כְּאֵב דּוֹקֵר דּוֹהֵר עִם הַזְּמַן
וְסַכִּין עוֹד מִתְאָרֶכֶת
"אֶת שֶׁאָבַד לֹא תּוּכַל לְהָשִׁיב"
הִדְהֲדוּ הַשִּׂנְאָה וְהַשֶּׁקֶט.

פריחה שנתאחרה / אנטון צ'כוב

פריחה שנתאחרה / אנטון צ'כוב
הוצאת עם עובד
288 עמודים
תרגמה מרוסית: נילי מירסקי

אחח, כמה זמן שלא קראתי קלאסיקה רוסית טובה, לפעמים כיף להשאב לתוך העולם המרתק של צ'כוב וחבריו וזה לצערי מתרחש מעט מדי בשנים האחרונות, הספר הזה קרץ לי מהמדף הרבה זמן וזמן רב העדפתי ספרים אחרים על פניו, העדפתי ספרות קלילה יותר, פחות מחייבת אולי והנה הגיעה הקורונה ומצאתי לי זמן לצ'כוב שבשנים האחרונות חזר קצת לכותרות בגלל שרת תרבות אחת שהתגאתה שהיא לא קראה אותו מעולם והוא לא כור מחצבתה, אז כן, בעיני לא חובה לקרוא צ'כוב, לא חובה לקרוא שום ספר, כן חובה לקרוא ספרים ולהיחשף לתרבויות שונות ועולמות שונים אבל לא צ'כוב ולא מלוויל ולא אף סופר אחר אינו בגדר חובה בעיני ועם זאת קריאה בכתביו של צ'כוב מענגת במיוחד למרות שהספר הזה השאיר אותי מדוכדך לא מעט, מדוכדך כי הסיפורים הנפלאים שואבים אותנו לסיפורים עצובים במקצת, סיפורים על חיים שהוחמצו, על אהבות שלא מומשו, על תקוות שנגוזו וכל זה בכתיבה איטית מאוד, מעמיקה מאוד, שלווה מאוד, סיפורים שקוראים לאט, שנטמעים בתוכנו, שלוקחים אותנו למחוזות רוסיה של סוף המאה ה19.
צ'כוב הוא אמן הסיפור הקצר והשפה היפה, אין כמעט מי שמשתווה לו בכך, הוא יודע לתאר רגעים מרטיטי לב בשפה כל כך פיוטית ומרגשת, ואפשר להתענג על כל מילה ולהנות מספר שבאמת צריך להתמסר אליו ולהתענג ממנו ובאותה המידה להשאב לעצבות שבסיפורים, לכאב ולרגש שבהם.
ארבעה סיפורים, חיים שלא מומשו ואהבות שלא התממשו.
עמוק, שליו ומעציב.