בימי חיינו / ניק בלכרמן, מתן אריאל־הברון
הוצאה עצמית הוצאה לאור
40 עמודים

אין ספק שיש כאן משהו מעניין מאוד, שני חברים חוברים יחדיו להוציא ספר שירה משותף שנראה שרב הנסתר בו על הגלוי
הכריכה בספר זה חלקה כהה וחלקה בהירה כאילו שניהם מתבוננים לאופק ויוצאים מתוך איזו אפלה למקום אחר ושניהם מחפשים את עצמם, מחפשים דרך המילים, דרך הטקסט, ביחד ולחוד.
אותי סקרן להבין למה צמד חברים בוחרים להוציא ספר שירה משותף, שירה בעיני היא משהו מאוד אינטימי, אישי, מסע פרטי, תובנות מעניינות שאדם חוקר עם עצמו, זהות, תרבות, אהבה, כמיהה וכאן יש מסע משותף אבל בנתיבים שונים.
מודה שעדיין גם אחרי קריאה שניה לא הצלחתי להבין האם ספר שירה משותף הוא קונספט שנכון והאם הוא נכון לספר זה אבל אין לי ספק שיש כאן אומץ בהחלטה הזו להוציא ביחד ולהחליט שזה הדבר הנכון וזה המסר שהם רוצים להעביר בספר.
אהבתי את השירים בספר, אהבתי אותם כבודדים ופחות כסיפור עלילתי, אני פחות מתחבר לליריקה מהסוג הזה שמנסה לייצר איזה קו עלילתי ויותר אוהב את ההתבוננות בכל שיר בנפרד וגיליתי דווקא כאן את הקסם בספרון הזה.
פרויקט מיוחד ומעניין.
כְּאֵב דּוֹקֵר דּוֹהֵר עִם הַזְּמַן
אֲבָל הַסַּכִּין מִתְאָרֶכֶת
פֶּצַע פָּתוּחַ אַט מִתְקַהֶה
וּלְאִטֵּךְ גַּם אַתְּ נִתֶּקֶת.

יֵשׁ פַּחַד לִשְׁכֹּחַ, יֵשׁ פַּחַד לִשְׂנֹא
וְצָרִים הֵם עָלַי כְּנִצִּים
לְמוֹטֵט אַהֲבָה רוֹצִים, גַּעְגּוּעַ
לִקְבֹּר בֶּעָפָר נִצָּנִים.

כְּאֵב דּוֹקֵר דּוֹהֵר עִם הַזְּמַן
וְסַכִּין עוֹד מִתְאָרֶכֶת
"אֶת שֶׁאָבַד לֹא תּוּכַל לְהָשִׁיב"
הִדְהֲדוּ הַשִּׂנְאָה וְהַשֶּׁקֶט.