להלל את החול / שרון מולדאבי
ספרית פועלים
162 עמודים

הרבה שנים לא שמעתי משרון מולדאבי, אני אהבתי בצעירותי את להקתו "גן חיות" היה לו לוק ג'ים מוריסוני כזה וקול טוב ושירי רוק מלטפים ולאחר מכן הוא הפך למבקר מוזיקה וקראתי אותו ואהבתי מה שכתב ואז הוא נעלם לי ועכשיו חזר עם הממואר הזה שהוא ממואר אמיץ מאוד בעיני.
לא קל לחשוף חולשות, לא קל בכלל אני יודע כי אני מתמודד עם כתיבה כזו בעצמי זמן רב ומרגיש שיש מקומות שאני לא מסוגל לחשוף או להיחשף וכאן שרון מולדבי חושף את הקרביים, מכה על חטא ומנסה להבין איפה טעה בעבר ואיך למצות את מה שטוב כרגע בחייו, בגיל חמישים מולדאבי הפך לאב לראשונה בחייו והוא מגלה מחדש את העולם, הוא נטש את עולם המוזיקה או שעולם המוזיקה נטש אותו ועבר להייטק וחברות סטארט אפ.
הוא מצא אישה שמשלימה אותו ומבינה אותו והוא אב עכשיו והוא אדם שמסתכל אחורה על טעויות העבר.
זה ספר שהוא לא קל עבור הקורא כי יש כאן בנאדם שבא וחושף בפניך הכל כמו על ספת הפסיכולוג, הוא מדבר על המוזיקה שלו ועל האמנות שלו ועל מה שברח ממנו ועל ההתמודדויות שהיו לו ועל צלקות מפצעי עבר מטאפוריים ועל תובנות חברתיות ואנחנו הקוראים צריכים להכיל את זה ולקרוא את זה כמו מן תראפיה ושחרור והספר הזה מטלטל בעיני, מולדאבי מציג לנו את ההתמודדות האישית שלו עם האובדן של משהו שהיה כה חשוב לו , המורכבות של בחור צעיר בעולם המוזיקה עם להקה שהצליחה ועם ההתמודדות עם אותה הצלחה וגם עם הכשלון הצורב, הפירוק.
האמת שאפשר לספר עוד על הממואר הזה אבל אני חושב שהוא שווה קריאה, שווה בהחלט ואני חושב שמכאן שיתפתי מספיק מה הוא עשה לי ואני לא יכול לומר על הספר הזה מהנה, מהנה זו לא המילה הנכונה לממואר כזה כי הוא לא מהנה הוא מורכב, הוא מלא תובנות והוא מעורר בקורא תחושות ואולי התבונות על עצמו בעיקר לאנשים כמוני שבסביבות הגיל של מולדאבי.
מומלץ מאוד.