בית הקברות של שמשונה / גבריאל שאול
הוצאת פרדס
241 עמודים

בשנים האחרונות קראתי כמה וכמה ספרים על חוויות ילדות מהקיבוץ, רוב הספרים נכתבו מתוך נימה ביקורתית כלפי החינוך הקיבוצי, הלינה המשותפת ועוד חוויות מורכבות, הספר הזה בא בצורה שונה ומחברו דווקא מראה לפחות לפי החוויה שלי כקורא את הילדות בקיבוץ לא כדבר רע ולא כחוויה שלילית אלא כשנת התבגרות של ילד בתפר שבין שנות השמונים לשנות התשעים.
גבריאל שאול המחבר הינו בן קיבוץ עין גב והילד גדי נראה כמו גמותו של המחבר למרות הנסיון אולי להפריד ולא לייצר סיפור אוטוביוגרפי אלא חוויית ילדות והתבגרות כסיפור פרוזה אני מעריך שזוהי כן חוויית הילדות של המחבר ואולי של ילדים רבים אחרים בקיבוץ.
גדי הוא ילד בקיבוץ אשר בצפון, גדי גר עם אימו, אחותו וסבתו' גדי הוא ילד סקרן וחקרן, שואל שאלות רבות ובעל אינטיליגנציה רגשית גבוהה, יש בו משהו שונה מילדים אחרים בקיבוץ וגם בניגוד לאביו הקשוח שרואה בכל ביטוי של רגש לא גברי משהו קצת לא תקין, גדי מתחפש שונה משאר הילדים ומעדיף לקשט את הסוכה במקום לבנות אותה.
גדי קשור לעז שנמצאת באופן קבוע בבית הקברות הסמוך לקיבוץ ושמה שמשונה, שמה ניתן לה בגלל שהצליחה להשתחר מהיתד שהיא היתה קשורה אליו כמו שמשון.
גדי בן להורים שעלו ממקסיקו גם זוכה באותה השנה לטיול משפחתי למקסיקו וזו חוויה מיוחדת עבורו ועבור משפחתו.
הספר מתאר את הקיבוץ כמו שאמרתי באור חיובי ונעים ואני שמח לראות גם ספרות כזו שלא רק נכנסת בקיבוץ הסוציאליסטי המיושן אלא מציגה אותו באור אחר דרך עיניו של ילד סקרן.
בסך הכל ספר מקסים וצנוע, כתיבה יפה וזורמת.