אנדריאה / מרדכי בר־און
הוצאת תשע נשמות
170 עמודים

אנדריאה הוא ספר בניחוח של פעם, זורק אותנו שמונים שנה אחורה מצד אחד ומצד שני כתוב לא ארכאי מדי, הרגשתי מחובר לטקסט ונהניתי ממנו מאוד ןעדיין הניחוח של התקופה שבזמן ולאחר מלחמת העולם השניה היתה מורגשת, ההתפתחות של העיר ראשון לציון שחלקו של הספר מתרחשת בה מורגשת.
מרדכי בא און הוא הסטוריון וזהו ספר פרוזה מיוחד, ספר התבגרות של נער בתקופה של מדינה מתפתחת וסיפור על קשר וזכרון שנע בהווה שמסופר הסיפור וקדימה בזמן.
הספר נע בין הזמנים האלו ומספר על הקשר בין יואב, נער מתבגר שמחפש זהות ומשמעות בתקופה ההיא לבין אנדריאה, חייל איטלקי, צייר ושבוי מלחמה איטלקי, החיבור בין שתי הדמויות בעיקר דרך עולם האמנות מייצר קשר מיוחד בין שניהם.
שלושים שנה לאחר מכן יואב הוא שליח של הסוכנות שרואה במקרה שלט עם שמו של אנדריאה סבסטיו אותו צייר וחייל איטלקי ומחליט לחפש אותו.
הספר נע בין הזמנים האלו ומופיעות בו עוד דמויות משמעותיות, אימו של יואב, אם חד הורית ליואב ואחיו ומקבלת את אנדריאה לביתה בתקופה שהוא היה כאן, ניצה, ידידתו של אחיו של יואב שנמצא במלחמה ויואב מפתח אליה קשר רגשי ורומנטי ולמעשה חווה אהבה ראשונה רומנטית ומינית.
יואב כמו רוב הנערים באותה התקופה מחפש את זהותו האידאולוגית במדינה שהיתה ברובה סוציאליסטית, מחנות הנוער ושאלות פילוסופיות קיומיות מעסיקות את יואב.
הספר מתאר בעיני בצורה מעניינת את התקופה ההיא ואת ראשון לציות על שטחיה הפתוחים והתפתחותה כעיר, הלך הרוח בה ושגרת החיים בה.
נהניתי מקריאת הספר הזה.