אהבה קטלנית 977 / קובי ניב
הוצאת פרדס
225 עמודים

אני אוהב דיסטופיות, אני אוהב כשמכניסים אותך לעולם קצת מלחיץ ומפחיד ואני אוהב חוסר נוחות במיוחד ספרות, אפילו יותר מקולנוע נניח כי בקולנוע הכל נגיש לך מדי ובספרות אתה צריך להתאמץ כדי לדמיין את העולם המתואר לך וזה בדרך כלל מלחיץ יותר.
קובי ניב כותב כאן לכאורה דיסטופיה אבל זה ספר לא קל לקריאה ונראה שחלק מזה גם קשור לטכניקה בה הספר כתוב.
המחבר משתמש במן מחיקות לאורך כל עמודי הספר, מחיקות שהן לכאורה כתוצאה מהקלטה כי הרי המספר מקליט ומספר לקוראים את מה שקורה לו באותו חלל סגור בו הוא נמצא אך המחיקות האלו הן מקשות על הקריאה, לדעתי הן מקשות על הקריאה במכון אך לי כקורא זה גרם אי נוחות ואני דוגל בדיעה שספר אמור להיות הנאה ולא סבל בקריאתו כי גם אם הספר מעניין ובספר הזה היו חלקים מעניינים הקושי בקריאת הטקסט מבאס את הקריאה ומייצר את אותה חוסר נוחות שמונעת ממני להנות גם מהקטעים הטובים בו.
קשה היה לי להבין היכן הדיירים נמצאים, הם סגורים בחלל מסוים, אסור להם לדבר זה עם זו ומגע ואהבה אסור גם כן. מישקה הוא האיש שמקליט בעצם ומספר מבלי לדעת לאן ולמי זה יגיע ומתפתחת בין מישקה לבחורה שאותה הוא מכנה שלולית מערכת יחסים ותקשורת שהיא אסורה אך בכל זאת נראה שאהבה היא בלתי נמנעת ובכל זאת הספר משדר מן מציאות מדכאת מאוד, מן דיסוננס בין לכאורה חיים שמתקיימים מחוץ לחלל בו הדמויות סגורות לבין אותו חלל סגור ואותן איסורים.
ספר שהוא שונה בנוף שלנו אבל אני חושב שקובי ניב ידוע בספריו המיוחדים והשונים אז גם כאן זה ככה.
אני אמביוולנטי לגביו, הוא לא טלטל אותי כמו שדיסטופיה אמורה לטלטל, הקריאה עם המחיקות לא היתה מספיק מובנת לי או קריאה ועדיין היו בו חלקים טובים אז אני מניח שזה עניין של חיבור.
ספר מיוחד זה בטוח והכריכה מעולה בעיני.