וידויה של מסכה / יוקיו ישימה
הוצאת אפרסמון
210 עמודים
מיפנית: עינת קופר

אוטוביוגרפיה נוקבת וחזקה של אחד מהסופרים היפנים המרשימים ביותר.
מישימה כותב בצורה מינימליסטית בעיני אבל הכתיבה שלו עמוקה כל כך ומתארת סיטואציות בצורה טובה כל כך שהספר הזה לא משאיר אותך אדיש מדי, הוא מעורר בך מחשבות על יפן, על התרבות היפנית ועל שמרנות ונסיון להיות כמו כולם כשאתה מרגיש שונה ואחר.
במבט לאחור וגם כשאני קורא את הטקסט הזה של מישימה אני יכול להבין את התאבדותו באקט החארקירי בגיל צעיר יחסית, הילדות שלו התאפיינה בסגירות, בבדידות, בניכור חברתי, בחיפוש אחר זהות והנסיון הזה להראות אני בסדר, אני שייך מייצר לטעמי בדידות גדולה יותר וניכור גדול יותר פנימי וחיצוני.
מישימה גדל בילדותו אצל סבתו המנוכרת והקשה במן בידוד מהעולם אבל גם כשעבר לגור עם אביו הקשוח חייו לא היו קלים יותר.
את היותו הומוסקסואל הוא ידע מגיל צעיר אבל יפן בתקופה הזו לא יכלה להכיל שוני כזה, יפן השבורה של אחרי מלמת העולם השניה, מישימה עוטה על עצמו מסכה מטאפורית בה הוא מתמודד עם העולם, מתאים את עצמו חברתית וחי חיי שקר בעיקר כלפי עצמו.
זהו לא ספר קל לקריאה, תכניו וכתיבתו המיוחדת של מישימה לא מיטיבים עם הקורא אבל הטקסטים נוקבים וחזקים, הסיפור קשוח ומעור מחשבה וזו אוטוביוגרפיה חשובה ועוצמתית בעיני.
ספר חשוב וסופר חשוב שטוב להכירו.