בחילה / ענן קניג
הוצאה עצמית
107 עמודים

בחילה הוא לא מסוג הספרים הנוחים לקריאה, הוא לא ספר שירה שאתה לוקח ביד ומתענג, בחילה הוא מסע אל החיים ומסע אל המוות, נראה שיש כאן כוונה מראש לייצר אי נוחות, האי נוחות הזו מתחילה עם הכריכה, היא לא מושכת והיא מעוצבת כך בכוונה תחילה, היא נראית כמו קיר מתקלף, מתקלף ממה? מהעבר? מנסיון לקלף ממך את הכאב, את התסכול? הכריכה היא כתם, כתם שקשה להסיר, היא התמודדות והיא חוסר נוחות בדיוק כמו ההתמודדות עם הכאב של האובדן.
לפני שש שנים בערך איבדתי את אבי הביולוגי ולפני ארבע שנים בערך איבדתי עוד אבא, את האבא שאצלו גדלתי באומנה, שני אבות בתקופה כה קצרה, ההתמודדות שלי היתה שונה מאב לאב ועד היום נשאר כתם בלב, כתם שונה מהאובדן של אימי כשהייתי ילד, אבל האובדן מותר בנו משקעים וכתמים אך מעודד אצלנו את היצירתיות והרצון לשחרר דרך הכתיבה, דרך השירה.
חוסר הנוחות בספר ממשיכה בפנים, שירים בפונט קטן, צפוף, שיר צמוד לשיר, אין אויר לנשימה, תחושת מחנק, כל חוסר הנוחות הזה לא מושך לקריאה, הוא מייצר אצל הצופה תחושה לא נוחה אבל אם יש סיבה לרכוש ספר כזה אז זה התוכן שלו, השירים המיוחדים והמורכבים שמייצרים אצל הקורא חוויה, גם חווית חוסר הנוחות היא חוויה, היא אולי לא מושכת מבחינת האריזה אבל היא מייצרת חוויה מעניינת מאוד.
במקביל לספר הזה של ענן קניג יצא במקביל ספר שירה של אביו המנוח שגם אליו אני אגיע בהמשך ועלתה בי המחשבה אולי אכתוב על שניהם יחד כי נדמה שישנו חיבור אך החלטתי לתת את הכבוד לכל ספר בנפרד ואני מאמין שזו החלטה נכונה.
ספר חונק ומדכא, קשה לקרוא בו וקשה להתחבר אליו אך כשכן מתחברים מגלים משורר מנוסה, שיודע לכתוב ולהביע את עצמו, מאוד ישיר ומאוד עצוב אני חושב.

אי־נחת, נחת // ענן קניג
הַגֵּרוּד הַזֶּה
מוֹצִיא אוֹתִי מִדַּעְתִּי
נוֹחֵת עַל שְׁתֵּי רַגְלַי
נֶעֱמָד זָקוּף
וּמַבִּיט בּוֹ
הוּא מִתְגָּרֵד עַל רַגְלַי
מַתְרִיס
כְּמוֹ חָתוּל שׁוֹלֵף אֶת צִפָּרְנַי
וּמְגָרֵד וּמְגָרֵד
וְהָעוֹר מִתְקַלֵּף נוֹטֵף
הַבָּשָׂר נִשְׂרָט
הַדָּם נוֹזֵל
וְהַגֵּרוּד נִפְסָק
הַכְּאֵב צוֹרֵב אֶת עֲצַבַּי
וְהַזְּבוּבִים שׁוֹתִים דָּמִי
הַנֶּחָמָה לָקְחָה אֶת הַגֵּרוּד
וַאֲנִי אֵינִי טָרוּד