כמה שזה לוקח / יורם מלצר
הוצאת פרדס
394 עמודים

עולמו של ד"ר אורי שפירא משתנה בן רגע כאשר הוא נקרא מהאוניברסיטה בה הוא מלמד לחפש אחר אביו שנעדר במדינה דרום אמריקאית, אורי בא ממשפחה שכולה, האם נפטרה ואורי והמשפחה כולה חיה בצל האח שנהרג בתאונת טייס, אורי נאלת לצאת מתוך הבועה שהוא חי בה ולחפש אחר אביו והחיפוש הזה מוליך את אורי למחוזות של זכרונות עבר, ולהתמודדות עם שדים בעברו ובהווה בו הוא חי ואליהם הוא נאלץ להתכחש או להדחיק.
מצבו של אורי כה רגיש שכל טריגר קטן מדליק אצלו איזה מקום שמעורר תחושות כלשהן.
נראה שאורי חי בתחושת החמצה כל חייו, זכרונות העבר מילדוו בדרום אמריקה זורקים אותו למקומות שאותם רצה לשכוח את חייו של אורי מאז עזב את משפחתו אינם כפי שציפה שיהיו מבחינה אישית בעיקר ופחות מהבחינה המקצועית.
הספר הוא מן פאזל כזה של אינפורמציה, אנחנו כקוראים נזרקים ממקום אחד למקום שני, מזכרון אחד לזכרון שני ונכנסים לנפש הדמות ומנסים כמו הדמות עצמה לפענח את הפאזל הנפשי הזה.
היה לי קשה עם הספר הזה, הוא לא זרם לי כפי שציפיתי, הרגשתי במקומות רבים במהלך הקריאה כאילו איבדתי פוקוס ועניין.
הכתיבה של יורם מלצר היא כתיבה גבוהה ויפה אך הרגשתי בחלקים רבים של הקריאה מן פספוס, יש הרבה קפיצות בספר ולכן בין השאר התקשיתי איתו.
אני חושב שמדובר בספר אניגמטי שכתוב היטב ומלצר יודע להשתמש בשפה העברית, אני קצת התקשיתי איתו.