אהבה / מעין איתן
הוצאת רסלינג
87 עמודים

אני לא זוכר מתי קראתי ספר מקומי עם 87 עמודים שהותיר בי רושם כה עוצמתי, לכאורה קראתי את הספר הזה בפחות מיום, למעשה הרהרתי בו זמן רב לאחר סיום הקריאה ובעיקר חשבתי על הריקנות שבכריכה ועל המילה אהבה, המון דיסוננס בכריכה אחת שכשנכנסים לעומק הספר מנסים להבין לעומק את המשמעויות שבבחירה של כריכה העם ריבוע לבן שלמעשה אפילו מזמין אותי כקורא להשלים את התמונה לבד עם עפרון או בדמיון והמילה אהבה, כל כך הרבה משמעויות לה ואיפה זה בא לידי ביטוי בספר העוצמתי והמטלטל הזה.
זה מסוג הספרים שדורשים מהקורא לקרוא אותו שוב ושוב כי האניגמה בו גדולה מהכתוב, המשמעויות שנמצאות בין השורות אינן חד משמעיות ודורשות לפחות בעיני קריאה נוספת אחת לפחות.
הסיפור בספרון הזה הוא על ליבי, אישה צעירה שעוסקת בזנות והחלק הראשון שבו מרגיש כמו רכבת הרים חסרת מעצורים, אישה צעירה יוצאת ונכנסת מהרכב והולכת מקליינט לקליינט, פוגשת נשים וגברים, סרסורים וזונות קולגות אבל לא רק הן, לגיבורה יש חיים מחוץ לעבודה והנסיון לייצר איזו נורמליות של חיים היא כמעט בלתי אפשרית כאשר אנחנו מרגישים כל הזמן מי חושב עלינו ומי מתבונן בנו ומה הם יודעים ומה הם לא.
הכל כתוב נורא מהיר ותזזיתי כמעט כמו חיי הלילה של תל אביב כמעט כמו חיי הזנות הבלתי נתפסים של אותן נשים, פרקי יומן, תיאור בגוף ראשון שמעצים את העלילה והופך אותה לקשה עבור הקורא.
החלק השני היה יותר אניגמטי עבורי ושמו באמת נקרא אהבה, הוא היה קצר יותר ונראה שבא לתת איזו השלמה לחלק הראשון הסוער והמורכב ולתת איזה שקט לקורא, לנסות למלא את הפאזל בעצמו.
החלק השני הוא חלק שעוד אחזור אליו בעיקר כדי להבין יותר מיהי ליבי ומהי אהבה בשבילה כי אהבה היא מילה בעלת הפרשנויות הרבות ביותר שאפשר לעשות על מילה אחת והבחירה בה בהקשר של הסיפור כאן הופך את הספר לחזק ומורכב הרבה יותר.
הסיפור הזה עושה לי חשק לקחת גיר פחם ולצייר את הרגשות שהסיפור העביר לי על הריבוע הלבן הריק והשטוח שבכריכה, זה כאילו מתבקש כי הדיסוננס הזה בין הכריכה האנמית מתוך החלטה מובהקת לבין התוכן המטלטל מייצרת תחושת פעולה אצל הקורא וכאמן זה הדבר שבא לי לעשות.
קראו את הספר המצוין הזה.