בשבח הצללים / ג'ונאיצ'ירו טניזקי
הוצאת אסיה
76 עמודים
מיפנית: דורון ב. כהן

מעניין איך טנזיקי היה מתייחס לעולם האסתטיקה אם היה מתעורר במאה העשרים ואחת בה בכל בית יפני יש פלזמה והבית מרושת באלקטרוניקה כאשר במסה הפיוטית הזו שלו הוא מתייחס ליופי שבפשטות היפנית, בעיצוב הבית היפני ובנקיון והשקט שהחללים בבית היפני מייצרים.
טנזיקי כתב את המסה היפה הזו בשנת 1933 וכבר אז הוא מדבר על אי התאמה של חפצים מסוימים מעולם המערב לחדר היפני המסורתי כך שאם הוא היה מתעורר היום יתכן וכל המסה הזו היתה נכתבת אחרת לחלוטין.
אבל היופי בתיאוריו של טנזיקי במסה המפורסמת הזו שלו זה בתיאוריו המיוחדים והפיוטיים, אנחנו נחשפים דרכו לא רק לאסטתיקה של הבית היפני המסורתי אלא לצלילים שמלווים אותו,טפטופי המים, קולות הצרצרים ורחשי הרוח, תיאור חדר השירותים היפני הוא תיאור פיוטי ויפה של חלל כמעט מדיטטיבי לפי תיאוריו של טנזיקי.
נראה שהמחבר מחפש לעורר מחדש את געגועיו למסורת היפנית והנסיון שלו להתרחק מהתיעוש והמודרניזציה שהציפו את יפן.
אין ממש ארגון במסה הזו, היא כתובה אסוציאטיבית ונראה אפילו שהמחבר מנהל סוג של דיאלוג עם הקורא, אני אהבתי את הכתיבה ואת התיאורים של המחבר שנותן לנו הצצה ליפן של פעם מול יפן המודרנית כפי שאנחנו מכירים אותה כיום.
אני אדם שאוהב צללים, אוהב לשבת בצללים ולראות את המפגש שלהם עם האור והחיבור שלי לתיאוריו של טנזיקי בהקשר הזה היו מיוחדים מאוד.
מסה שכתובה מאוד מיוחד ונותנת לנו הצצה חטופה לסוג בניה וחיים מעוררי געגועים ולתרבות מסורתית ומיוחדת.