על הקריאה / מרסל פרוסט
הוצאת כרמל
107 עמודים
מצרפתית: ארזה טיר־אפלרויט

פרוסט אינו קל לקריאה, לא כשמדובר בחיבורים קצרים מסוג זה שאני כותב עליו כרגע ובוודאי לא מספרים אחרים שלו כגון בעקבות הזמן האבוד.
החיבור הזה של פרוסט נכתב כהקדמה לספר של ג'ון ראסקין שנקרא שומשום ושושנים ולמעשה זוהי מסה בפני עצמה של פרוסט על תפקיד הקריאה בחייו של האדם, על משמעות הקריאה ולספר זה יש תובנות רבות ומעניינות.
הקורא בספר לפי פרוסט אינו קורא רק את המחבר אלא קורא את עצמו, הקריאה מעצבת את אישיות הקורא ומפגישה אותו עם עצמו ועם חייו.
פרוסט כתב את המסה הזו לפני שהתפרסם ולפני יצירת המופת שלו בעקבות הזמן האבוד והמסה הזו מחולקת לשני חלקים, החלק הראשון בו פרוסט מתאר את חוויות הקריאה שלו בתור ילד, את חדוות הקריאה ולוקח אותנו למחזות ילדותו דרך התיאורים היפים שלו את עצמו כילד קורא.
החלק השני יותר הגותי ובעיני פחות ברור ועם זאת עדיין לקחתי ממנו תובנות רבות, פרוסט משווה בין הקריאה לבין חברים, הוא מתאר את הקריאה כחוויה רוחנית שמכניסה אותנו לעולמות שלא היינו יכולים להכנס בלעדיה ועוד.
בסך הכל מדובר במסה חביבה ומעניינת ודרך נהדרת לומר שקראת פרוסט.
בעיני יצירה חביבה ומעשירה.